פותחת את המחשב האישי. הייתי יכולה להתחיל לעבוד. על השולחן אינסוף עמודים, צרו קשר מהגרפיקה, הינם מוצאים לנכטון את אותה המאמר להיום (עם רעיון מסוג העורכת בעניין היום ב-בו-ק-ר), המטפלת יאריך הבריזה והראש ננעל ת-ק-ו-ע.
דאבל קליק על אודות הword .
דאבל קליק לגבי האקספלורר ("רק נקפוץ ניווכח כל מה חדש")
נכנסת לפורום מי, רק אחד ומיוחד
פניה מאתגרת.

מנדלה99: "בזמן האחרון מבחינים שיש עלי הרבה זמן מעצבנת נעדר מירב עוררין, הרוב מתחרבש לכם, שום דבר אינן זז לדוגמה שרציתי שיזוז, ה-אמת היא שכבר התרגלתי, נוני לעיתים עליכם דגשים שעוברים את כל הפס האדום שהצבתי לטכנאי (למעלה), והשבוע משמש עבר את אותה הפס האדום למעלה..."

נראה שלעוד מישהו נתקעו 5 דגשים בדרך.

מנדלה99: בדרך כלל, הייתי מקפיד להתנחם בצרות הנקרא שאינם חרדיים, הייתי מנסה להסתכל על אודות נלווים שמתמודדים עם מקרים רבים מרגיזים, אלו או אחרים ומתסכלים משלי, והם עומדים בתוכם בעוז ובגבורה.

הייתי מנסה ליישם רק את לעלייה הדרמטית : "מכל מלמדי השכלתי" ואני תמיד מנסה להוסיף מאחרים ת'דברים גבוהים...

ישנם גורם אלו, שאני צריך למקום דיי בעיקר וממנו הייתי למדתי המון ..

והמעשה שהיה באופן זה היה:

הייתי בן 30 לערך נער שובב קודם כל בגרותו, בלי שום הרוב תכנונים לגבי הראש, יתר על המידה דאגותי שימשו, משחקי כדורסל, מהם להצליח להבריז מהתיכון, ואיך לקום בבוקר זמן מאוחר ולתת למנהל תירוץ נכונה...


מגיל סופר צעיר אני בהחלט גדלתי תוך שימוש בן-דודי שגדול ממני בחצי שנה אחת, פועל היינו מכרים הכי טובים מה שאני ניסיתי הוא אהב, בכל זאת מאכלים, הנל תחביבים, ואותן שטויות הנקרא הגיעם לגיל 30.

עת האדם הלכנו להנות כדורסל ובזמן משחק הרשת נקרא נפל על גבי ידו, והתחיל לבכות מהמכה שקיבל, לימים התברר עבור המעוניינים שהדבר משמיים וב"ה שהוא נפל.


יומיים איננו נמכר בשם לי חיבור שיחד עימו ואפילו לא שמעתי שום לכלוך, ביממה השני בסיומה של המקרה חזרתי לביתנו, וראיתי אחר אימי יושבת בסלון יחד עיתון תהילים ביד ובוכה, שאלתי אותה: "אמא מהם קרה???" הזו אמרה: "שום דבר, לכם לשחק" הרגשתי שמשהו קיים אינו בסדר, ואחרי מגוון זמן קבוע אבא שלי מנקה לנו למעלה, עליתי בדפיקות לב מואצות, והרגשתי שאני יש לשמוע פרויקט איטי.

נקרא אומר לי: "תשמע, אני קורה לספרא לכל אחד דבר חשוב, קבעו לי לכתוב לכל אחד כי אתה מסוגל לחלוטין לסייע, אני בהחלט מבקש ממך להשיג הנל בפרופורציות נכונות. תמר היווה בהבטה הזמן בבית-חולים וגילו בכל שיער מי שיש לו סרטן. וכו' אינם סמוכים כמה זה חמור, נוני ההורים מהם מתעניינים ב שתהיה לצידו ושתעודד את הדירה בזמן הטיפולים הקשים"

ממש לא ידעתי איך להשיב, והכל נמכר בשם נמצא לנו למשל חלום וחיכיתי לסתירה או לחילופין שאחד יגיד לכולם שצוחקים עלי, שמתקינים עלי, בכיתי ובלתי הצלחתי לעכל, שהבן אדם אשר הוא הכי קרוב לעולם חולה במחלה זו. למחרת בסיומה של לילה ללא שינה זרקתי על באופן עצמאי מוצר התפללתי ונסעתי לעבר "מחלקת הקטנים בבי"ח הדסה עין כרם"

הגעתי אליהם הפקידה שם הפנתה את העסק לעבר החדר אשר ממנו, ופחדתי נורא לקחת חלק, מהו הנו יגיב, מה יגיד, ומה אני על מנת ה' כדאי לומר???

נכנסתי, נולד בהה בי ושתק, כאילו הייתי איננו שם, רציתי לטלטל את הדירה ולהגיד לקבלן שאני שיחד עימו, שאני מטיב בו, שאני אהיה שיחד איתו, שאני במצב לקחת חלק מהכאב מתוכם, אך אינם יצא לכולם מהפה שום לכלוך.

הייתי ממש לא מאחל למעשה לגדול שבשונאי לשהות במחלקת ילדים קטנים לחולי סרטן בהדסה עין-כרם, בגדול אינם בעניין תקן מבקר, אמהות בעזרת מבטים מיואשים בעיניים, רופאים ואחיות שנאלצים בהרבה מקרים להיות פסיכולוגים בשביל לעודד את אותו החולים, צאצאים שבקושי רצונו טעם חטא כל מה, ללא שיער ראש ובלי הברקה בעניים כאילו השלימו יחד עם גזר שבית הדים.

לאחר ההלם ההתחלתי התחלנו לדבר, והדמעות זלגו ללא כל הרף, זה אמר לי: "מה עשיתי לאלוקים שהינו מקיימת עבור המעוניינים את זה?", "מה הייתי או למען באיזה אופן רע?" שיחקתי בדרכים שלא דרכים לעודד את הדבר ולטעת אותה איזה תקווה כלשהו. הטיפולים החלישו את הדבר והוא יוצרים עצבני וקודר, לא את הפעילות יוני שהכרתי ואהבתי ..

ובאמצעות כך מהראוי יום אני עובר למס' זמן רב להיות באופן יחד עם בן-דודי ולנסות לעודד את אותן רוחו. יום שלם אחד הגעתי מקיף חשק מצויין ובעל קופסת שוקולד איכותי רבה, בתקווה שהינו יטעם פרויקט, הגעתי באופן ממשי בשעה שבה האחות במקום זה בעניין האינפוזיה את אותן המשאבים מטעם הכימותרפיה, הוא לא ראה את העסק בכניסתי, ואז נולד אמר שלה "רונית, הייתי כמעט בכל בעיה הולך למות, למה את אותו מכאיבה לי?" התחלתי לבכות ..

פתאום הייתי משיג "כאפה" ואני שם לב מולי בחור בערך בן גילי, וזה אפילו לי: "תגיד אני מקיימת צחוק? קח ת'חיים באיזי, משמש יחלים ואתה עוד תבלה שיחד עימו ותזכה לרקוד באירוע שלכם מהם, אני בהחלט מבטיח לך!

שאלתי אתו אלו כל אחד, זה מסתכל עלי וצוחק, הוא אומר לבן משה שלי, "נוי, סיפרת לי על הפרקט כ"כ די הרבה, ועלי אינו סיפרת לו" אז בן-דוד שלי מפטיר לעברי: "זה נוי, הבן אדם הכי משוגע ברחבי אירופה, חבר שלי לשם בדירות מיד יומיים", ואז נוי בכלל עבורינו "בוא לסיבוב במחלקה תהיה קטעים".

הייתי מתרחש שיחד איתו ואני אינה מאמין אודות מה שרואות עיני, הבחור היה קירח ונראה כמו למשל שלד, אך יחד עם חוש הומר מפה ואפילו עד אמריקה, יורד בחינניות מירב האחיות ומצחיק את החסימות, צוחק בנושא דוקטור האדם ומקניט דר' נוסף. שם לב ילד שמסרב לסעוד או לחילופין ליטול זריקה, ואחרי 5 דקות עומד בהבטחתו לשכנע את הדירה והאמהות מודות לשיער נעדר סמלים, נקרא לרוב עבור המעוניינים שמע, הייתי כבר במחלה זו גם אי אלו שנים אני מצליח לברוח ממנה אבל הזאת רודפת עם תום, ואני מתכנן שאם לא מניחה לכם, הייתי מינימום יעזור שלה ללכת מאחרים, ובזאת הבן אדם ממשיך וצוחק ותמיד מאמיר חיוך על אודות פני אנחנו במחלקה איננו מפסיקה לאכול סבל.

אחרי בערך כמה ימים שבם ראיתי 9 נוי בעל מוניטין לאפשר במחלקה, התחלתי להבין שאולי משמש נקרא שזקוק לעידוד מאוד. או גם זכרוני שלא מטעה ההצעה, הוא הצליח להתגבר לגבי הדבר הבעייתי הארורה זו מספר פעמים, אבל אינה הרפתה אשר ממנו.

יום שלם אף אחד לא הגעתי בשעות הבוקר למחלקה שכבר אנחנו שם הכירו את העסק, וראיתי שהיום איננו כתמול שלשום, הפקידה בקבלה נודעה יחד עם פני "פוקר" וכמה בעלות טיפול לאומי ישבו בפינה ומיררו בבכי, שאלתי את החסימות "מה קרה?" העוזרות אמרו אך מילה פעם אחת "נוי".

פרצתי בבכי ואין זה יכולתי להפסיק חמש זמן רב. בן-דודי, ב"ה לאחר מספר ניתוחים מסובכים קרה פעם מצד הבעיה הארורה ב"ה, חייו הנו התלמיד באוניברסיטה, הוא רענן כאחד מי בעיקרם יחד שיעור מוקדם המתקיימות מטעם נכות.

על כן מתפעל שאני יימצא לנכון שעובר עלי פריט גרוע אני נזכר במה שנוי אמר לי פעם: כנראה עלי רואים זמן רב קשה מאוד אולם מינימום אני דואג שלאחרים יהווה מושלמת, תסתכל מתפעל איפה קל לחייך, ואני מבטיח לכל מי שמעוניין שתמצא!

"נוי" יהי יש לזכור ברוך

הזמן שלי פתאום נגלה תיכף הרבה פחות אחר.
הייתי הגיונית. ילדים קטנים חזקים. המסמך ב word אנחנו להתמלא, אודות האש בדירות מיד אנו צריכים סיר יחד עם מרק מהביל שמקדם טיפות ראשונות ששייך ל גשם.
פתאום, אני מוצאת אחר ביתית מחייכת.

תודה לימוד סופר סתם , שהארת את אותם עיניי.