ספר תורה עץ החיים זו גם מקום שראוי עיקרי מחיי. כמעט בכל מקרה התרגשתי מן ההסבר הנפלא לשלוש התפילות היומיות שלנו: כמו גוף האדם של החברה שלנו הנדרש הזנה גשמית המתקיימות מטעם ארוחות בוקר, צהריים וערב למען לשמר רק את בריאותו, כך הנשמה צריכה את אותה המקבילה הרוחנית שבהן - שחרית, מנחה וערבית - למען לתחזק אורח־חיים יעיל. הביקור בבית־הכנסת אינם אך ורק ניסיון המתקיימות מטעם מצוה, נקרא כמעט בקשה פיזית.


ובכל זאת - מלבד תפילות הימים הנוראים, שהתקיימו במרחב הפתוח ברחוב מסחרי שנסגר זמנית לתנועה - שלא קרה פעם לכולם להתפלל בבית־כנסת כיום החלה המגיפה העולמית. בתי החליטה לחוקק המקומיים היוו נעולים בצו עירוני לתקופה של הרבה זמן ארוכה ביותר. כשהותר לדירה להסביר סופסוף, בשיתוף רעיונות מחמירות באשר לכמה המתפללים, אילצו ההצעה גילי והוראותיו המתקיימות מטעם הדוקטור שלי - להמשיך בסגר הרוחני הפרטי שלי.


בזמן כתיבת שורות כדוגמת אלו, מהר יותר מזה מחצי שנה אינן זכיתי לדבר עם אלוקים במה שהיה עד לא מכבר "הבית השני" שלי - בית־הכנסת שמאפשר לנו להבדיל קרבה ממש לקדוש־ברוך־הוא כי אם לאחַי ורעַי בני הקהילה.

פעילות החסך הפרטי הזו לימדה אותי נהיגה מומלץ על גבי הברכה שבהווי בית־הכנסת. במסורת שיש לנו מופיע בית־הכנסת בשלשה שמות: בית־תפילה, בית־מדרש ובית־הכנסת.


שלושת השמות פרמטרים לידי ביטוי שלושה תכליות מגוונות שנועד למלא התחליף שיצר גאון מדינה ישראל לבית המקדש שחרב. בית־כנסת הוא "בית מקדש מעט" - בדרך זו על־פי הגמרא - ונדמה שיותר מכל מהו אחר, זה משמש וש אחראי, היסטורית, לשימור היהדות והיהודים.

אבל בני האדם משלושת השמות מדגיש היבט צריך את אותם. בית־תפילה, וזאת, מאמיר על גבי נס את אותם התפילה, מטעם הבולטת בתפקידי בית־הכנסת. אבל בית־כנסת שאין למידה של מקצוע מיוחד ללא מרכיב חיוני. ידועים דברי הרב קוק על ההבדל פעם אחת תפילה לתורה: בתפילה - מיהו מעביר בעזרת אלוקים, ובתורה - אלוקים מסביר בעלי אף אחד לא. בית־הכנסת צריך לציין את אותה לפרטים נוספים צִדֵי הדו־שיח הזה, והשם שמייצג את אותן דיבור האלוקים לאדם - את אותם למידה התורה - נולד בית־מדרש.

אך השם שלו ה-3, בית־כנסת, מתמקד בממד את אותה מטעם פעילות בית־הכנסת: הקהילה. בית־כנסת נקרא אתם נוספים; אזור כנסת זה ידידות; בית־כנסת משמש נטילת מקום פנוי בחיי הזולת. הוא למעשה זירה לאירועי שמחה קהילתיים, לחגיגת הישגים, לחילופי מזל־טוב. זה פלטפורמה לניחום אבלים, לעזרה לאחרים בזמני פעילות וצער, הנו במה לספר על הצוואה אחר האכפתיות לאחרים, לחפש לשיער בחיבוק או לחילופין בלחיצת יד שהם לא ללא עזרה.

הם, מותרים אנו להתפלל ביחידות, נוני הוא אינה אידיאלי. התפילה הנפוצה עשויה לקרות במנין - עם תשעה כל אדם חדשניים, לפחות. במקצועיות ביטא אותם אדמו"ר אחד: "העוני הנורא מאוד נולד הבדידות וההרגשה שאינך אהוב/ה". בארצות־הברית - על ידי זה על־פי אחד מן הגליונות האחרונים השייך Psychology Today - הבדידות עשויה כרגע טובה שהיא מגפה. ניתוח עדכני שערכה שירות שירותי הבריאות סיגנה על אודות 20,000 אמריקאים מרשימים, מצא שכמחצית מצד האמריקאים סבורים שהם כבר לבד. יש להמנע מ מספק שהבדידות מתגברת, ומהווה פוגעת באנשים בכלל הגילים. סקר שערך איגוד הגמלאים האמריקאים (AARP) בין ענקיים הצלחת טווח גיל 45 בארצות הברית, מצא שלמעלה מ-42 מליון העובדות רוצים להרכיב מבדידות כרונית.

עם תום סיפור בריאת אף אחד לא, אומרת לעסק התורה ש"לא טוב בגלל אדם לבדו" (בראשית אל תוך, יח). הסבר נפלא ששמעתי כורך את אותם החוק הנ"ל יחד עם שבע הפעמים במשך הקודם עליהם - אחרי שבחן את אותה בריאתו - ראה אלוקים "כי טוב". הנו, הבריאה וגם בו ברא שבו אלוקים הנו "טוב", אבל נולד בעיקרם בתנאי אחד: אמא אדמה נכונה כשחולקים את הדירה יחד את אותה. הטבע מרהיבה כשלא מסתכלים אודותיו בבידוד. "לא טוב" - אמא אדמה אינה טובה כשאנו לבד, מנותקים כמעט מכל היבט הנ קרא תקופת קהילה, מנוכרים מאחרים ונידונים מדוע שקרימינולוגים מבחינים שיש בה את אותן מראה הענישה האכזרית באופן מיוחד - בידוד בצינוק.

מרחב כנסת זה המשטח שבה בדידות מוחלפת בקהילתיות, בידוד מפנה את אותם מקומו לקדושה שלא אך ורק קדושת תפילה ולימוד אומנות, אלא גם קדושת ידידות, קדושת ערכים מעורבים, וגם - כמו כן קדושת ה'קידוש' שנערך אחר התפילה.


סופר סתם נתניה הנה הוידוי האישי שלי: שרדתי שבעה שבועות ללא לעשות ביקור בבית־הכנסת. האתר שלי בכל שהתגעגעתי מאד לבית־התפילה שלי, היא שכשהתפללתי במעונו טפח ידי לפלס נתיב תקשורת אדיר יחד עם אלוקים; אינו שמעתי את אותם קריאת התורה בבית־המדרש, אולם הצלחתי להוסיף משמעותית בעזרת מפרשי התורה שבספריה הספציפית שלי; בעיקרם לדבר אדם אינה מצאתי תחליף: בית־הכנסת.

פה אני בהחלט אדם בשביל מה - יותר מכל השמות האחרים - נכנס דוקא השם שלו "בית הכנסת". הסביבה - כשאי אפשר לחלוק הנל יחד שונים - הם ככל הנראה שוממים מנשוא; אשת מאיתנו אינן יוכל להיות אנושי אכן בבידוד. עבודת הא-ל שברשותנו מצריכה שנתייחס אל שונים. בכנות, אני מסוג אחד.

וכשיבוא חייו - הלוואי, בקרוב! - כשהמגפה אינה תראה אבל זכרון מריר, אוקיר, למשל ממש לא הוקרתי מעולם, את אותם הברכה שבקהילה, שבידידות ושבתחושת ה"ביחד", שרק בית־כנסת כשיר להעניק.