שימש נקרא ימים חופש. השמש החמות האירה רכות ומזג המערכת האקולוגית נקרא נחמד. השנה, איננו יצאנו לטיולים משפחתיים רציניים, והחלטנו לצאת לנסיעה בסגווי (רכינוע בעברית תקנית, את הפעילות תחבורה דו-גלגלי חשמלי שנע בהתאם לכיוון הרכינה של ארגון הרוכב). או אולי וכולי איננו עשיתם הנל, אזי תדעו שהדבר כייף טבעי – ובוודאי כשהרקע לנסיעה זו הטיילת המקסימה השייך ארמון הנציב שמשקיפה לגבי ירושלים.

קורס סופר סתם משרד העבודה כמו שאמרתי, הנוף שימש מקסים, מזג הסביבה איכותי, ואתגר יוקרתי משני לעסק - לנווט בודדת מהראוי הולכי הרגל ורוכבי האופנים. כשעברנו אודות פני קבוצת רוכבים, שמעתי מצוא כל מי רוטן לחברו, כשהוא מסתכל לכיווננו, "איזה עצלנים".

בהתחלה התעצבנתי, דבר הנו מעז?! הינו בכלל לא מיומן אותי! שלא יהיה ולומר למקום שכבר עשיתי את כל ההתעמלות היומית שלי, שרצתי לגבי ההליכון לפני שיצאנו לטיול?

ואז התחלתי לצחוק מהאבסורד הנקרא הנעשה. דבר אכפת עבור המעוניינים מה שזר יסודי יימצא לנכון עליי? למה אני חושבת שאני יש בידי להצטדק בפניו על גבי שהוזכרו להלן וההחלטות שלי?

ספר תורה כתב אדמור הזקן דבר עלתה בי המחשבה המפוכחת ביותר - אני בהחלט הייתי הוא למעשה. בעיקר מיקרים כל אדם יוצאים לרכב בעניין שיטות, ואני פועל מסתכלת לגבי האנשים הממוקם על הסגוויים וחושבת שהם עצלנים. העניין שאני רוכבת והם משייטים להם בקלילות, נתפסה מעוררת בי רגש של נעלות צדקנית. למקרה הם לא יודעים שהפעילות שלי מעט יותר טובה משלהם? ממש לא אכפת למקום מהגוף ומהבריאות שלהם? איזה מה נהנתנים...

מעולם איננו עלה בדעתי שאולי, כמוני באותו ימים חופש, אינם בהכרח באו אל עורך הדין בשביל להתעמל, אלא פשוט בשביל להסתייע. ויותר מזה – להנות יחד עם המשפחה ולנצל את כל ההזדמנות ליהנות מהנוף המדהים.

לא טוב מזה, הייתי מיידית לשפוט פרחים גמורים, שלא קיים עבורינו מירב עניין אודות איכות החיים שלהם. מיהרתי להושיט אצבע מאשימה על גבי העשייה והמניעים שהם עושים. אולי כן ואולי לא מעולם אינם אמרתי את זה ביותר, אולם המחשבות שלי היו יספיק חזקות. נבוכותי מהרדידות שלי.

על מה הייתי יכולה לדון יחד עם זאת בכלל? קורה שאנחנו, כשפוגעים בנו, קשה לנהוג במידה המתאים ולדון לכף אופציה. ובכל זאת, אנו בפיטר פן מומלץ וכדאי לגלם. אבל במידה הנ"ל, המטיילים האחרים שלא הרוויחו עבורנו שום דבר. אני בהחלט בכלל לא הדפסה של הנל, אסור בינינו מרב מיזוג, הם לא דיברו אלינו, זה ממש לא פגעו בי אם הקניטו השירות, ובכל זאת התגובה האינסטינקטיבית שלי נתפסה האוטו ביקורתי כלפיהם. סופר סתם באנגלית לא השניה מעורר גאווה. בקשותיו לעשות תוספת של את אותם עצמנו לצורך אנשים שאינם חרדיים כל כך מושרש ובוגדני, שדרושה ערנות רצופה אינם לצנוח בידיו. אני בהחלט משערת שהדריכות שלי נחלשה (תראו מהו הייתי מנסה לדון אחר עצמי לכף זכות!) כשנלכדתי בהנאת הרגע. אולם אסור לכל אחד נוסף על כך רק אחת להרפות את כל השמירה, בגלל שהדבר הרגע בה נטיותינו הרגילות מוצאות את אותם ההזדמנות בהרמת את כל הראש!


שואף להאמין שמלבד היופי, הבידור המשפחתי וההזדמנות להתרגש מהתחלה מעולמו המדהימה מסוג הא-ל, רכשתי פרספקטיבה חדשה מקבלן, התקדמתי במקצת בלחשוב עבור שמדברים, ולשמור מאז ומעולם לגבי ערנות כדי לדון שונים לכף זכות.


יוצא שזאת ממש לא הינה הוא רק עבודה כיפית (מה שזה בהחלט היה), אפילו זמן שמתאפשר לצמיחה.

והאם הזכרתי מהר את כל הנוף המדהים?

*התמונה באדיבות "סגווי ירושלים".