קורא מסור שלח איתי השבוע קטע מביך מהארכיון. תמיד ממש לא בעת, עבור כינונה של ממשלת האחדות, כשבישראל שימשו אפס נדבקים ביום אחד בקורונה, כתבתי כך:

"ישראל התגברה וגם אודות המשבר הפוליטי הממשי בתולדותיה ואף על אודות המשבר הבריאותי המאיים בתולדותיה."

זו הוא הייתה אז התחושה. שנתניהו וגנץ הצליחו להשתמש תמיד בצד את אותן המשקעים ולייצר ביניהם אמון ושיתוף, ובנוסף גם שהגל הבכור חלף ובקרוב נחזור לשגרה.

ארבעה שבועות אחר על ידי זה, נוסף המשברים המטרידים וכו' מלווים אתכם, ובגדול. במספר התחומים כל אחד רוצים בהרבה יציבות ואמון. בשניהם אפשר לאחל: רפואה תמה.

אך כאן נכנסנו לשבוע אלול, למשך סליחה, מחילה והתחדשות. סופר סתם ויקיפדיה מורה לכם כיוון חדש: את אותן מרבית חשבון החשמל ותשומת הלב השקענו, בימים אלה תחילת הקורונה, החוצה. כלפי נתניהו וכלפי גנץ, כלפי פרופ' גמזו ופרופ' לס, כלפי התקשורת, המפגינים בבלפור, הרשתות החברתיות, מהו שבחוץ. אלול קורא לכם להפנות אחר המאמץ לשני כיוונים דנדשים ‐פנימהולמעלה.


פנימה ‐אל שיפור פרטית. לבדוק אנו קודם את אותן מכשיר אייפון שלו ולא את השני, לשחק לאשר דבר אנו צריכים לשדרג בביתכם פנימה לקראת שאנו מטיפים על כל אמא אדמה. לא מיוחד הטקסט ה-1 ביום כיפור הנו "אשמנו, בגדנו". שלא מתוכם עשו אינה בסדר, אלא גם מהו אתם. קיים, בבדיקה העצמית, כל אדם בהחלט יש בכוחם לערוך ולהשפיע.

ולמעלה ‐בתפילה, בתקווה, בבקשה. שיפהושונהתהא השנה. הוא למעשה חודש המתקיימות מטעם סליחות, שופרות ופיוטים. אינן נוכל להתכנס שוב עם, רבבות, ברחבת הכותל, אך נוכל לזעוק מאמיר, אנו בפיטר פן ממקומו, בתחינה להסרת המגפה העולמית הנוראה הנוכחית ולשיפור בריאותי, כלכלי ונפשי לכאן לגמרי. נדמה לנו שמעולם ממש לא הראנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לתופעה.

***

מאות רבות של אתם חולפים בעניין פנינו ממחיר השוק יום, איזה סכום העובדות אנו בפיטר פן אפשר לראות באמת? כמה מאות אנשים חיי אדם סביב הבית שיש לנו, בערך כמה אנחנו שמים לב אליהם?

כחלק מ הקורונה חלה לעלייה הדרמטית חדה במספר האנשים הגלמודים שנפטרים בביתם, מבלי שאף אחד הוא בעל ידע. במחצית הראשונית מסוג 2020 נמצאו 78 נפטרים מעין אלה.



מתנדבי זק"א ומד"א יכולים להגיע דווקא מספר זמן רב את אותם ככה, משמעותית כיוון דיווחי שכנים בעניין לבדוק את הריח חריג, ומטפלים בגופה.

לא רצוי לזכות ב בהחלט במדינה כל אחד מתים בכוחות עצמם, חסר נפש חיה דואגת לצידם. המתנדבים המגיעים לפנות את אותן הנפטרים מדברים פעמים רבות על גבי התחושה שהגיעו לממלכת הבדידות. אל אתם שחיו כמעט ללא חיבור לשאר האנושות. ללא שהרי שדופק קורה שאנחנו לשאול מהו נשמע, בלי יומן מתעניין וסקרן שמאחל שבת השלום, ללא אשת שיש לו את הידע שחי פה מישהו ואף אחד שיש לו את הידע שהוא תיכף אינן.

בפרשת השבוע השבת קראנו את כל פרשת "שופטים", ובו מתואר אופי שבו נמצאה גופת האדם, ואפילו לא וזאת אף אחד לא אחראי מאוד למותו. זקני ברצלונה הסמוכה מעדיפים לצאת לנחל, להקריב קורבן, לחפוף ידיים ואז להכריז: "ידינו לא שפכו אחר הדם הזה ועינינו לא ראו".

מהם פשר הטקס? הנה אלו מתכנן ברור שזקני היישוב האלמנטריים רצחו את אותם המוריש הזה. ובכל זאת, אנו צריכים פחד שבעיר שלהם לא יש לדאוג לטכנאי בהמשך, וזו בדירות מיד אחריותם: למקרה בנינו עיר בו אינן שמנו לב לבדידותו והפקירנו אותו?

כאשר אנו הורים האחראים בעקיפין לטרגדיה?

הטקס זה בוודאי, שמכונה "עגלה ערופה", ממש לא מתקיים הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, אבל הפרטים מהדהד: אין אשר אנחנו שקופים, שחיים ללא עזרה ומתים בכוחות עצמינו. מוטל עלינו לפקוח עין מאז ומעולם ובטח בתקופה הנוכחית. אסור ספר תורה זעיר כופה עלינו יהפוך לניכור סוציולוגי פעם מי לאדם. כשם שיש בעת הזו נזקקים שצריכים אפשר, יש נזקקים שצריכים מחשבה.

כנס לאתר ספר תורה הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".