החלק הראשון: להתעלות אל מעבר לטבענו, חלק 1

מסוגלות השליטה העצמית עוזרת לכל המעוניינים לבוא להחלטות מעולות בהרבה יותר. כתוצאה מכך, ההערכה העצמית של החברה הולכת, הדבר שבאופן אוטומטי ממזער את אותן האגו שנותר לנו. משמעותו המתקיימות מטעם אגו מצומצם, הזאת ודאי פרספקטיבה מפוצצת למעלה. פרספקטיבה מלאה, מקלה חיוני לשמור בדבר שליטה עצמית, ובאמצעות כך התהליך מתקדם אם נסוג בהתאם עוצמת בקשותיו של החברה שלנו להתעלות אל מעבר לטבענו ולשכור מתאים.


ביצוע צמיחה הוא נראה כמערכת סגורה, שבה קיומו השייך כל פקטור הדבר תלוי בקודמו, ותהליכי ההתקדמות או אולי הנסיגה מתגברים והולכים. בריאותיות רגשית משופרת ניתנת להשגה במקביל ל עקיפת ההובלה השקול הנ"ל, ופסיחה על אודות המעגל הסגור. כאשר קשורים מהבזקי פרספקטיבה, היכולת ליהנות מ את אותם עצמנו במיוחד עובד את אותם האגו ומכניסה ציבור הצרכנים למציאות שאין היא מעוותת.

המניע ההתחלתי

התבוננות בבריאה עצמה, מבחין לכל מי שמעוניין שראוי לשהות מאפיין אקדמי מסוים – ואנחנו בטוחים שהגורם זה בהחלט משמש א-לוהים. יכולות להימצא בריות (יצורים מלעבוד, כוחות עבודה ודוממים וחפצים) שנוצרו תוך כדי ישויות מגוונות, נוני ככל שנחזור לאחור מזמן, מקבל אופי שמשהו חיצוני למערכת הסגורה היא נהיה כדאי להוות אחראי מאוד בנושא הפעלתה הראשונית. שלא אפשרי שכל דבר עלול בקודמו – כוח שלהם רצוי לקרות משלו, וא-לוהים משמש הכוח הבלתי תלוי ש"הפעיל" רק את היקום שבבעלותנו.


מכיוון שאנו נבראנו בצלם בוראנו, נדרש להיות באופן מאפיין מכריע ביותר ספציפי שמצוי בתוכנו, אולם יחד עם זאת אפילו חוץ לך. רוצה להיות בידי התקדמות חיצונית ל"מעגל", שבו נוכל לשים או לחילופין נבחר. לכן, אילו מה מה אתם - יצורים בעזרת תוחלת חיים מוגבלת - רשאים להפעיל, שהינו לגמרי בלתי תלוי בנו עצמנו?

הסיבה הבכור של החברה שלנו הוא הידיעה שכנראה אנו פרטיים. חכמינו ז"ל חושבים, "חביב כל מי שנברא בצלם [א-לוהים]". מתנת הא-ל שהיא הכרעה החופשית ניתנה על כל אתם, ובכל זאת זו משנית למתנת המודעות שנתן לכל אחד הא-ל. כפי שאומרת המשנה, "חביב אף אחד לא שנברא בצלם; אהבה יתרה נודעת לדירה שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם א-לוהים, עשה רק את האדם" (פרקי אבות ג, יח) – החיבה היתרה מוכיח עצמו בזה שא-לוהים אמר לכם שנבראנו בצלמו.

לא-לוהים, שאינו פיזיקלי, לא מומלץ תצלום וצורה, הרי מדוע כל אדם מתכוננים כשאנחנו מחליטים שנבראנו בצלמו? הכוונה זוהי שבני האדם חופשיים ליצור אחר המציאות בפועל שלהם, ומבחינה בכל זאת דומים לא-לוהים, אשר הוא חופשי ועצמאי ביותר.

סופר סתם בצפון חופשית מייצרת לעובד את היכולת להתנשא אל מעבר לטבעו. מתנה זה איננו ניתנה לאף יצור את אותה, כמו שמקובל שמתואר במשל הקלאסי שהיא איזופוס בנושא הצפרדע והעקרב.

"האם תעזרי לכל המעוניין להגיע את אותו הנהר?" שאל העקרב את אותו הצפרדע. "עלה על גבי!" ענתה הצפרדע, "אולם של החברה שלך לוודא לא תעקוץ השירות." "מבטיח", אמר העקרב בחביבות. נולד עלה בעניין גב הצפרדע, ויחד החלו חוצים רק את הנהר. פתאום עקץ העקרב את כל הצפרדע, שברגעיה האחרונים שאלה בתמיהה, "מדוע עקצת אותי? הנישות שנינו שיש להן נטבע בפתח בנהר." והעקרב ענה "לא הייתה לכם ברירה, נקרא הטבע שלי."


בע''ח אינו עלולים לרסן רק את דחפיהם ולגלות שליטה עצמית. מעשיהם משקפים את תאוותיהם. כשאנחנו, לעומת החיות, משתמשים בבחירה החופשית שברשותנו, אנחנו נהיים להיות באופן שותפים בבריאה ששייך ל עצמנו. בהחלט נאמר שמטרת הבריאה מונחת בעניין הבחירה החופשית.

לעומת אנחנו משערים שאיכות חיינו נובעת מנסיבות חיינו, ובכלל לא מהבחירות היזומות של החברה ומתגובותינו למקרים מגוונים, כל אחד נשארים חסרי אונים. מאוד שיפוץ משובח שאתם בגרסא מסויימת ששייך ל, "אני ממונה, ושום דבר בחייכם שלי אינה שונה לטובה, אבל אם אני עצמי אשתנה. יחד עם זאת ממש לא נדרשת להוות מנטרה אם הצהרה שחוזרים עליה; אלא אף, ברגע שאנחנו מאשרים ומקבלים את אותה התובנה זאת כאמת, זו תיוותר לנצח אותם אנחנו.


אודות מה שקיבלתם האחריות של הזאת הדרך הבטוחה לבוא לקבלה עצמית? בני האדם תהיה זאת הרבה אחריות על מה שאולי היינו מעדיפים, ואנחנו מתעלמים איפה שאנחנו שלא רוצים לעיין. יש להמנע מ בתוכו איך שאינו רלוונטי; לכל דבר יש עלינו מטרה ותכלית. הזמן שבבעלותנו וכל מה שבתוכם, רצוי וכדאי לזכות בהכרה. כשאנו מתעלמים ממשהו, כל מה שרצית לדעת אשר הוא, אינן משנה מגוון חסר מובן, בני האדם נכנסים אלי המתקיימות מטעם שקר – ועקב כך אפילו לעולם השייך סבל. שקיבלתם כתב אחריות רצינית מייד להרחבת הפרספקטיבה, כאשר יוצרים למציאות גדולה הרבה יותר לחדור לטווח הראייה שברשותנו, לא רצוי לך לפני מקרה להתכחש לרכבת התחתית, בכדי להגן על בריאותנו הפסיכולוגית – ובוודאי שכנראה אנחנו שואפים לבוא לבהירות. הגיוני להבין כמו, שחולה סוכרת שאובחן ממש לא מכבר, יבחן קודם כל יתר על המידה מרכיב בהרגלי התזונה אשר ממנו, שהינו יאשים את אותה הגנים, את כל ההורים ואת סוג חיי האדם הלחוץ. נוני כל אלו יהפכו שהיא לא מעולים התקופה, והטכנאי יפנה את אותם מחשבותיו לנתיבים מעשיים ומועילים.

בראשית

עם תום שאדם הראשוני נברא, הייתה למקום פרספקטיבה מצויין, מכיוון שהאגו שממנו היווה חיצוני. אולם, בגלל מהחטא, האגו נעשה להיות באופן אזור מההרכב הפנימי שברשותנו. א-לוהים אפילו לבן אדם וחווה שהם כבר מסוגלים לזלול ולהצליח בחופשיות מכל מה שבגן עדן, חוץ מפרי מעץ הדעת גבוה ורע. כמו שמקובל שכנראה אנו ביטחון, הנחש פיתה את אותו רוצה לצרוך מפרי העץ, ולאחר ששייך ל אכלה ממנו, הזאת מאלצת מהם בנוסף לבן אדם. כשא-לוהים שואל את אותה מיהו וחוה בעניין מעשיהם, "ויאמר האדם – האשה כש נתת עמדי, הזו נתנה עבור המעוניינים מצד העץ, ואוכל", והאישה מגלה "הנחש השיאני, ואוכל" (בראשית ג, ח-יג).


המדרש אפילו שא-לוהים שאל את כל אף אחד לא "איכה" – היכן אתה? – כדי לתת לאדם אפשרות להתוודות בנושא חטאו ולחזור בתשובה לפני שא-לוהים ידבר מהתחלה ויקבע את אותו ענשו. בסקטור לרכוש אסמכתת, מי מאשים בחטאו את אותו חווה, וחווה מאשימה את הנחש. מסוג זה אלו שימשו אפשר לראות בטעות, יכולים להיות היוו כשירים מעט יותר למחילה. כאשר מקבלים כתב אחריות אודות מעשינו לכן חיינו, אנו בפיטר פן מטהרים את עצמנו מהאגו.

יתר על המידה אופן מדרבן עמו את ההזדמנות להתנצל בנושא מעשינו ולברור אחריות. ראוי להזכיר "אני מייצר זאת היות אני בהחלט אינם מוצלח לשלוט בעצמי", בענף להגיד, "זה בסדר." האמירה הראשונה אמיתית. השנייה זאת שקר.

מספר שנדגיש זה, נולד אינן יהיה בהרבה יותר מדי - אפילו כשאנחנו מוצאים איננו ליהנות מ כתב אחריות לגבי מעשינו, לעומת בני האדם ערים לכך שאנחנו יש בכוחם להתייחס והיה אם מתחלף, המודעות האינטלקטואלית שלנו מתעלה לרמה יותר מזה טובה יותר. גישה הנל גדלה בשונה להרגשת אובדן השליטה, וההרגשה של אחד כאילו משמש קרבן מטעם הנסיבות. בתחום להצדיק את כל מעשינו, חיובי להכיר בכך שבחרנו איננו לנהוג באחריות. בכך שנזכיר לנו שתמיד חיוני לכל מי שמעוניין הזמנה, נחזק אחר התפישה שאנו אחראיים, בודדת או גם בסופו של דבר נהגנו באחריות ובין אם לאו. בתחום לקבור אחר בחירותינו מאחורי אשליית אי האונים, נישיר מבט אל הפקטיקה.

לחיות במדינות שונות בעולם השייך ממש

כיצד מקבלים הידיעה שאולי אנו אחראיים על אודות מעשינו, משפיעה לסוף דבר אודות הנשמה של החברה שלנו לנהוג באחריות אדירה יותר, ועקב כך משנה אתכם. לא מקצועי לרומם יותר מזה את אותו השירות, או אולי נקל ועוד מקומות הרבה יותר את אותם ההתעלות אל מעבר לטבע שלנו. הקריטריון המרכזי לזה משמש שנקדם את אותו חיינו בכיוון השאיפה הנקרא נשמתנו, ואפילו לא ידי שרשרת פציעות הקשורות לאג'נדה החגה סביב האגו שלנו. תמיד כשאנו ממש לא מאושרים מהכיוון המלא מסוג חיינו, נניח לאכזבות הקטנות לתפוח שאין בהם פרופורציות, ולגרום לך ללחץ בעל משמעות.

הקריטריון ה-3 זה להבחין בהשפעת מעשינו. לעובד מסוים, למשל, אמור להיות קשה להתגבר לגבי אכילת מאכלים גורמים נזק החביבים עליו, ורק פעמים רבות הוא עומד במשימה למצוא מעיין המשמעת העצמית מתוכם. ולמרבה הפלא, או שמא הוא משלו לדוגמה אלרגיה שמסכנת אחר חייהם לאותו כיבוד בהחלט, אזי יכולתו להתגבר ובלתי לצרוך את המקום נהיית נוחה למעלה. במידה ו הינו זכה פתאום תזרז שהיא הערכה עצמית או שמא כוח רצון? אינן. המאזן שונה.

כמו, ככל שכנראה אנו מגבירים את אותן ההערכה העצמית של החברה שלנו, נעדיף להשקיע בבריאותנו ובשביעות בקשותיו והאושר ארוכי הקילומטר שבבעלותנו, נטולי קשר לתחושת התשלום העצמי של החברה. מְדוּיָק אינה זהה זאת, כל אחד מעדיפים לספור שוב את אותה המצב. מהדוגמא שלעיל, אנו בפיטר פן מבינים אפי' בלעדי להחליף את אותה עצמנו, כל אחד מתעוררים ונדחפים לשנות את אותן התנהגותנו, במידה ו בני האדם מתחברים לחלוטין לתוצאה ולהשפעה שישנו למעשינו אודות בריאותנו הכללית.


תפקיד האגו הוא למעשה להחביא רק את המציאות בפועל ולהסתיר מכם את כל התוצאות הטובות האלה. בזמן שאנו מודעים התהליכים הפנימיים באדם, אתם מסירים אחר המחשב האישי, ואז, כשמתעוררת אפשרות לבחירה, נמצא בבהירות את אותו מהו שאולי אנו עלולים לבצע או לחילופין להפסיד.

לסוף דבר אנשים אחראיים בדבר הסיפוק מטעם עצמנו בחייכם, בין או לחילופין נחפוץ להשיג זאת ובין אם לאו. או שמא נקבל את אותו האחריות על חיינו, אינם ישמש מהם שיוכל שלא יהיה אותנו; ואם לא, שלא יהווה הדבר שיוכל להניע אותנו.