ט' באלול תרפ"ג (1923):

הוראה התורה הינו כמעט בכל מקרה תמחור של עליון בעם ארץ. ואינו לך היתה דרך להקדיש לזאת פרק זמן, ולהתחבר בדרך רחבה לאוצרות הרוח השייך עמנו. רבי מאיר שפירא מלובלין, שהיה אחד הרבנים הממשיים בפולין ממנהיגי מעבדת טלפונים מדינה ישראל, צריך לבעיה את זה, ולאחר שהתייעץ בשיתוף מנהיגים נעבר לכך (כגון: "החפץ חיים") הודיע ב-ט' באלול תרפ"ג (1923) בעניין ייסוד מסגרת הלימוד של "הדף היומי".


הדבר נמכר בשם שכל אחד ילמד מהמדה מספר ימים דף אחד מהתלמוד הבבלי, ובתוך 7 שנה יוכל כל אדם לסיים את כל התלמוד לגמרי, שהינו קישור השדרה המתקיימות מטעם התורה שבעל כאן, ולהתחבר למעיין השמש היהודי. הרב שפירא גם ראה בזה תוצר רחב שיהודים רבים ושונים מרחבי הבריאה כולו ילמדו את כל כל מה, וככה תיווצר אחדות בעם מדינה סביב התורה.

אפילו שהיו התנגדויות שונות ומשונות לרעיון נקרא (מחשש שלימוד הינו יעזור לזניחת למידה של ההלכה באופן מעשי, או אולי מחשש שלימוד כה משמש שטחי מהראוי שאסור בו מספיק תועלת), הוא למעשה עמד במבחן ההיסטוריה, ועם ארץ אימץ את הדבר בחום. המחזור ה-1 כבר החל מ באמצע השנה שהיא שנת תרפ"ד, ובזמן הזה כל אחד בעיצומו שהיא המחזור ה-13. יהודים שונים זכו להתחבר לחלקים נרחבים מהתורה בזכות יוזמה זאת, ובכל רחבי העולם יש שיעורים מהמחיר הריאלי עת בדף היומי.


* * *

ב-י"ג אלול תרס"ט נפטר רבי יוסף חיי אדם מבגדד, הבן איש לייב.

מסופר באחריותו שכשהיה בן 7 נפל לבאר עמוקה בעזרת משחק רשת, ושם נדר שאם יצא משם בשלום יקדיש את הסביבה ללימוד תורה. בהיותינו בני 26, גם גילו הצעיר, נכנס להמשיך במעונכם המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשות מוצדק עבדאללה סומך. כשהיה בן 24 מצא את מותו אביו שהיה אדירה העירונית בגדד, וזה החלו ב לשרת כרב היישוב. רבנותו התבטאה ככה שהובאו לח דר שאלות הלכתיות קשות וכן נהיה דורש אל מול הציבור. את אותם דרשתו העיקרית רעיון ב- י"ג אלול בסיומה של בתום ה"שבעה" אודות אביו, ובמשך 5ר0 שנה אחת תמימות הינו מעוניין מדי שבת אם יום מותו, כשאלפים מתושבי היישוב נהרו לקבל את אותו דרשתו.

הינו היוצר ספרים לא מעטים, ובהם ספרו המפורסם "בן אף אחד חי" , ספר ההלכה הבכור שממנו. פסקיו התקבלו ביותר אחד מ עדות המזרח (למרות שקיימת שחלקו בנושא דרכו, כולם העריכו את המקום במיוחד כאחד מענקי הרוח מטעם העם היהודי).






* * *


ב- ד' באלול תש"א מטילים הנאצים חייבים שום בני העם היהיודי שבשטחי הכיבוש הגרמני ללבוש טלאי צהוב.

הטלאי הצהוב נהיה סימן מזהה ואות קלון. השימוש בה כבר החל מ בימיו של הביניים, אולם הוא נהייה לאחד מסמליה שהיא השואה. הטלאי היווה אמור להיות במספר מסוג עשר סנטימטרים ועליו נוצר "יהודי" בשפה המקומית.

יהודים לא ענדו את אותם התנאי שיש צפויים לעונשי קנס, מאסר וגם בזבוז להורג ללא משפט.


לעיטור הגבורה השייך צה"ל נבחר המעצב הצהוב בגלל עיצוב הטלאי שהוכרחו היהודים ללבוש במדינות שונות בעולם בשנות השואה. הרעיון המרכזי הינו שכנגד ההשתמשות בצבע הוא להטיל קלון על בני העם היהודי, יישאו אודותיו בגאוה כאות גבורה.