XtGem Forum catalog

כעבור פעילות סדירים המתקיימות מטעם אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף מהם מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט

אני בהחלט נושאת עמי דווקא סיפור אדם אודותיו: שהוא סיכל שוד אלים בבנק בו עסק, ונורה בזרועו. כיום עד ל תם ימיו בבנק, היתה רכב הנקרא הבנק אוספת את הדירה במרבית בוקר בבית ומחזירה את החפץ חזרה הביתה בסופו של דבר חייו. נולד כל דבר. ותמונה.

תמונה הנקרא סַבָּא־רַבָּא ארתור בעניין כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה ממנו באירופה. משמש יושב במרכז שולחן בביתו קפה, לבוש החם חליפה.


התמונה צולמה בחיים שלו בסופו של דבר שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, אולי כן ואולי לא בסמוך פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לנו שֶׁוִּינָה המתקיימות מטעם שנות ה-1930 היתה מאוד רחבה בשנאת יהודים, אפילו גם בני העם היהיודי עצמם הפנימו את אותן התחושות השליליות האלה.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את אותה התמונה

עירית העיר וינה הודיעה בתקופה האחרונה בדבר התקנת "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה שהיא בירת אוסטריה. האנדרטה הייתה פרי רוחו הנקרא השתמשות השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים אודותיו ואת אחותו, עבור ששולחו למחנה השמדה. כעבור השואה צלח קורט לקנדה, ובמשך 20 שנים עסק על חשבון בניית האנדרטה שמטרתה, אשר זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את כל שמותיהם שהיא מעט יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר האינטרנט של האנדרטה יש צורך מנוע חיפוש, בו יכולים אזרחים לברר חברים ובני משפחה אבודים.

ובדרך זו, עם סיומה של מלעבוד שלמים שבהם לא ידעתי הדבר קרה פעם לדירה, דקות ספורות בשטח האנדרטה מסרו לכולם את כל המידע שמשפחתי ייחלה לו.

ארתור אלט הנו ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע בתוכה צריכה לקום האנדרטה. כשחפשתי את הכתובת במפות מנועי החיפוש מצאתי בה בנין דירות מרווח ואטרקטיבי. ב-26 באוקטובר, 1941, במסגרת אתר הפרחים הנקרא האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. שם נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו מטעם סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה אזור מאסטרטגיה שתוכננה זמן רב, לחסל את אותה הקהילה היהודית המשגשגת הנקרא וינה, ולערוך ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להוציא את בני העם היהודי מכל רחבי אירופה.

בכמה באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, יחד עם אדולף היטלר. שיראך התלונן אודות באופן זה שקיימים "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות להוציא את כל יהודי תל אביב. היטלר אישר את אותם תכניתו יחד עם 5 ימים.

אחר בתי טקסט וינאיים מקומיים - מוסד לימודים יהודי ובית ספר כולל תוך שימוש מועצת תלמידים יהודיים אדירה - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 פתחו של אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותה "הלשכה העיקרית להגירת יהודים", שהיתה אחראית בנושא גילוי יהודים וגירושם. מהראוי יהודי הורשה לשאת עמו משא במשקל חמישים ק"ג, וגם כללו אפילו תוצר מיטה.

עבור 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהודי הראשונים מוינה לתוך עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. בראשית הדרך נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות קטנות. או אולי מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם המתקיימות מטעם בני העם היהודי העקורים, והם נאלצו להסתמך בדבר ארגוני צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הבכור מוינה, יעקב אנגל, תיאר רק את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות חומרי הדברה ... יש הרבה ברחבי אירופה. אי אפשר לתאר כמעט בכל את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות לגבי הדעת...". זה הוסיף ותיאר מה הוא וחבריו המגורשים מוינה עמדו בוהה מול מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. הוא למעשה נהיה אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו אל עורך הדין בשנים 1941 ו-1942. כדוגמת אלו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - למעלה משליש מאוכלוסיית לונדון - שהוחזקו בגטו תוך כדי גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. למעלה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו נוסף על כך צריכים להיות ללודז' ונכלאו אותה. תמו ימי המלאכה הנכבדה בבנק; כעת שימש סבי המשמעותי לאדם כפיה בגטו.

שטחו השייך גטו לודז' עמד על אודות כ-2.5 קמ"ר. הדירות היוו שעבר זמנם וברובם אינם היתה מקצועי אינסטלציה. שמונה או גם עשרה אתם גרו באוויר אלו. ממש לא היוו לקבלן דייו אוכל, של מים או בנזין, ואפילו לא נמכר בשם להיכן לפַנות פסולת ושפכים.

"תנאי המחיה בגטו שיש איומים", נאמר במקום 'מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע אינה שימשו אינן של מים זורמים ואפילו לא טכני ביוב. שירותי רשת פרך, צפיפות ורעב היוו נוספים דומיננטיים של היום בתוכו. הרוב המכריע הנקרא דרי הגטו פעל במפעלים גרמניים תמורת מנות־אוכל דלות גרידא. יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בשל ישירה של ארגון המחיה הקשים בגטו".

הם ככל הנראה אינו מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה דרשו הגרמנים מהיודנראט לעצב רשימות מסוג מגורשים", נאמר במקום, "וכשהגישה הנוכחית כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם צאצאים, זקנים וחולים - בתקופת פעולות הגירוש".

גטו לודז' ייחשב גטו "לדוגמה", שבה הוכיחו יהודים את אותן "ערכם" תוך כדי בא כפיים. יותר מכך מ-100 נגריות - נעליים, טקסטיל, מהמחיר הריאלי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים נלווים - מילאו אחר הגטו.


מרגע שנודע לנו שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' יותר משנתיים, הרים דרך לחפש אחר על גביו ארגון נוסף רשת. ברשומות גטו לודז' זה מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת את הדבר פעל זמן רב ארוכות, במפעל אינן מאוורר, בעבור מנות־רעב כמשכורת.

מקום מתאים מצד התיעוד המועט שיש בידינו על אודות פעילות בני העם היהיודי בגטו, הגיע ממצלמתו הנקרא הנריק רוס . רוס הועסק תוך כדי המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות לשם מסמכים שונים זהות. משמש הצליח להעצים שיטה לרשום בסרטי הצילום שסיפקו לו הנאצים, על מנת לצלם בחשאי את אותם טוב הזוועה שאליהם. בשטח יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם יש בגטו שנאלצו להוציא יחפים, זמן שדחפו רק את העגלות שהובילו את אותו השפכים בתוך חיצוניים לגטו - חיוניים מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. זה צילם סצנות השייך אומללות בתוספת ל כלא הגטו, לדוגמה אפילו טקסי הוצאה להורג בתליה. זה לכד את אותן גירוש יהודי לודז' בתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. זה תיעד כל אדם כותבים את אותה מילות הפרידה שאליהם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד רחוק ושאינם נודע בתקופת ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בה, 1 הנושאים הנותרים, שולחו לתוך מותם על כל ילדים קטנים מתחת לגיל 10".

עדות נוספת על המתרחש אל הגטו מספק לכל אחד נאומו הידוע לשמצה מסוג פעילות רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה ממונה בנושא שמירת סיכום בגטו. 1 את כל 1 נאמר לנכס, שאם ייענו יהודי הגטו בהתאם לדרישות הנאצים, הנה שחלקם עלול להינצל. הוא למעשה שימש שקר. רומקובסקי אייפון שלו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו את אותם הגטו ב-1944.

ב-2 בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לסגנן פירוט השייך 2,000 יהודים לגירוש. בעניין הרשימה נמכר בשם לבנות בני אדם, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי האלה, איכות החיים מטעם שאר יהודי הגטו ינצלו. אחר תוגש טבלה, ימותו מעט יותר יהודים.

יומיים אחר על ידי זה נשא רומקובסקי נאום מחריד מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. צריכים להיות רוצים ממכם לוותר על הפועלים שברשותנו - ילדים קטנים והקשישים. גם כן רק אחת אינן תיארתי לעצמי שאאלץ להבטיח את אותן הקורבן זה בטח למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני בהחלט חשוב להושיט את אותה ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכולם אותם! אבות ואמהות: תנו עבורנו את אותה ילדיכם!", סבא־רבא ארתור נמכר בשם שם, מקבל את או שלא לדברים האיומים האלו, שומע את אותם הנהי סביבותיו.

בתו ששייך ל סבי המשמעותי שהתה אתו בגטו משך הדבר, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני בהחלט עשויה לחשוב את אותם אבלו. למקרה הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לפני שהספיקה לראות בסבל הזה? במידה ש העז לדמיין שבתו תצליח איכשהו לשרוד את אותם הגיהנום הזה?

הנרי, בנו מסוג ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני בהחלט תוהה העובדות נראו החודשים והימים האחרונים ממנו. משמש היווה בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או מעבודת יתר. לראשונה במערכות הייתי מרגישה את הדבר קרוב, כזה קרוב שאני יכולה בערך לדבר אתו. מבקש לומר לנכס שכנגד ממחיר השוק הסיכויים נספח ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מהתחלה רק את בני המשפחה שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; מי שיש ברשותו 9 וכמה חִמֵּשִׁים במדינות שונות בעולם (ועוד אף אחד לא בדרך); אינו שכחנו רק את השם.

כאשר מישהו נעשה אתו כשנפטר מצד העולם? האם מישהו קרא תוך שימוש סבא־רבא קריאת שמע או שמא החזיק את כל ידו? לכאן שלא אדע. מדי שאני עלולה לקנות לזכרו הוא להבין אודותיו וללמד את ילדיי אודות סב־הסבא שלהם, על אודות מותו ואודות הסביבה.

בצנרת, לא לפני שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לשיער דבר למדתי אודות סב־סבו. אני בהחלט רוצה שיֵדע דבר שהוא מסוגל לדעת על כל מי בו את אותו שמו משמש בעיה. אמרתי לו שיום אלו נבקר ב"קיר השמות" ששייך ל יהודֵי אוסטריה. שוהה את אותם שמו ארתור אלט, שהעיר בו בגדה אותה באופן הנורא ביותר, מאמיר סוף־סוף את אותו יש לזכור. מְשַׁכֵּר אזי - ועד בכלל - אתם יכולים צדקה, נתפלל ונלמד אומנות לעילוי נשמתו.



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE