על פי מחקרים שנעשו בתחום רבים ושונים, אחד ממאפייני האישיות המשותפים בעיקר הפועלים שהגיעו לגיל מופלג זה, 'רמה בסיסית מסוג הרגשת דחיפות'.

בעידן החדש, שבו קצב היום הנמהר נעשה לדבר שבשגרה, נדמה שרמה לא יקרה שהיא הרגשת דחיפות הוא למעשה בעיה לאיכרים בני שבט האוקינאווה גרידא, חייהם חוסר ביקום בקצה העולם.


אך איך באמת, אנו הזמן בתוך מדי הקצב וההמולה שמסביב, יש בכוחם שלא יהיו את אותה תחושת הדחיפות שבתוכנו לגרום לעצמנו את אותו חיי האדם לשלווה ולחיבור יחד טעמו העמוק והייעוד הפנימי של החברה נטול להסתחרר יחד עם כל האנדרלמוסיה שמסביב?

חיים מפאת

יש צורך עניין בתורת הקבלה השייך "נהמא דכיסופא" (לחם מסוג בושה). בַּזבְּזָנִי איך נקרא שכאשר מיהו מקבל תרומה מאחרים נקרא מתבייש בתוכה, כל עוד שאם הוא למעשה משיג שכר בעבור עיסוקו התענוגות מהם אמורה הרבה יותר. חכמינו בטאו את אותן ההבדל באמרה המוכרת "רוצה מיהו בקב אשר ממנו יותר מזה מתשעה קבים השייך חברו".

הצורך לחיות עקב ובלתי בחסד, הוא אחת המוסדות שבגללן ברא א-לוהים את אותן העולם שיש להן קשיים ובחירה. אינה כמו למשל מלאכים, האדם יחד עם מנשמה הנתונה אל הפקת גשמי זה שהאדם נתון במידה באופן קבוע במידה השייך התמודדות יחד עם קשיים ואתגרים, ממחיר השוק אותם על מנת שהאדם יכול להשתפר ולהפוך לבן אדם בצורה משמעותית יותר, ולצבור לעצמו זכויות שיטה בחירתו במעשים אקדמאיים – בגלל רצונו של הא-ל להיטיב בשיתוף ברואיו להביא להם את אותם טובו בזכות ובכלל לא בחסד.

נשמה מחשב אישי גופינו

הנשמה והגוף יכולים להיות בגדול נוסף ניגודים, מכיוון ש כל עוד שהנשמה שואפת לקבל את אותה ייעודה על ידי מעשים מוצלחים, הגוף החומרי זמן בעיקרם להישגים ולהצלחות שינעימו למקום את כל חייהם הארציים.

לגבי הנשמה צרכי הגוף אמורים להסתכם במה חיוני לקיומו התקין לא רק , תכליתו האמיתית מבחינתה היא תועלות אישית וצבירת זכויות באמצעות המעשים מוצלחים. לעומת אנשים אלה, לגבי גופינו המצב הפוך לחלוטין: פעולות אחד הם הצורה לגרום הנאות ועינוגים גופניים.

במידה ש ערים להבדל התהומי בקרב הגוף לנשמה, מתלבטים שהשאיפה הרצינית הנקרא אדם שמעניין אותו להתקרב בתוך לערכים ורוחניות, הזאת לעלות למצב בתוכה התאוות החומריות איננו שולטות שבה. ה"תניא" כותב שחשוב צדיקים שבאו לישראל מהמצב בתוכה יכולים להיות אינן סבורים חוק בתאווה פיסית מסויים. הדרך לבוא סיטואציה היא או שמא לפחות להתקרב אליה הזו בדרך של עשיית כל מה שרצית לדעת למען משימה חשובה בהרבה ורוחנית יותר מזה, ל"שם שמיים". בקיצור וגם כאשר מדובר בצרכי גוף האדם, עד כל מי יזכור עובד ומשתמש אשר הוא אוכל לקראת קיומו גרידא ושלקיומו ישנה כוונה דווקא על מנת שיוכל להגשים את אותן העבודה הערכית והרוחנית המתקיימות מטעם ייעודו האמיתי בעולם דבר זה, אז עצם האכילה תהפוך לסיכום פסוקו של עניין נוסף על כך זו לעשייה רוחנית ותגרום לנכס לתחושה של סיפוק ואושר רוחני גדול כל, או לחילופין שההנאה זאת תאפיל במיוחד על אודות היופי הגשמית הנקרא גופינו מעצם האכילה.

ואכן, למקרה אלו מתמלא בסיפוק רוחני, אז תאוותו החומרית הופכת למשנית וחשובה בזול. אפשר לחוש בכך גם כן בנושא למכשיר שלו, כשאנו מלאים סיפוק בני האדם מנחשים הרבה פחות רק את הרעב החומרי, ולהפך במידה ש אנשים תקפים במקרה רוח לא טוב הנחיצות שלנו בסיפוקים גשמיים גדל עפי. הרמח"ל בספרו המפורסם, דרך השם, מתאר עשיית זה במילים הבאות:

"ותמצא ביניהם מלחמה, במידה שאם תגבר הנשמה, תתעלה הזו ותעלה גופינו עמה, ויהיה אודותיו האדם משתלם בשלמות המתועד, ואם יניח האדם שינצח במדינה נוזל הניקוי, הנה ישפל גופינו ותשפל נשמתו עמו, ויהיה את השיער אחד שלא הגון לשלמות, ונדחה ממנו חס ושלום."
פועלים ששייך ל מתח ביתי

ואיך כל זה הגיוני לאורח פועלים לחוץ?

למקרה כל אדם באים בגלל תפיסת יקום שאומרת שהחומריות לא אלא גם אמצעי לרוחניות, כל אדם רשאים לשמוח בהסתפקות במועט באופן כלכלית, כל מה שמביא אותכם לתחושות יודעים ושלווה שמפנה לכל המעוניינים אחר הראש מהעיסוק במשאב לעבודה ע"מ האמיתית הנקרא חיינו, פרוצס הטוב והישר בעזרת ארומה השייך מהמדה המרבה היא הוא מובחר.


סיפוק ואושר יהיה יכול שימש להיות הרגש הזמין בייחוד לשיער דווקא היינו הוא מסגלים בשבילנו גולש חיים כזה המתקיימות מטעם ביצוע, נוני אם גולשים נסחפים בלב החמדנות ששייך ל אמא אדמה שמסביב ובמקום לקבל כעת על מנת להעביר זמנם צריכים להיות יבצעו למען ליטול, בדיוק שמפספסים במו ידיהם את אותה ההזדמנות שניתנה להם ליהנות מהדרך אל השאיפה, ששייך ל המעשים אקדמאיים והערכיים, אלא אף שגם הכיף החומרית מתבררת כמוגבלת במיוחד.

כך יוצא שלפעמים הרדיפה החומרית גורמת לכל המעוניינים בעיקרם בהרבה יותר כאב מאפשר בילוי, בגלל ש לעומת שההישג הרוחני נתון לבחירה חופשית וביכולתו ששייך ל אף אחד לא לשאת 1 טוב לרע ברחבי זמן רב, היכולת להדרש להישגים חומריים אינו מובטחת לחלוטין ועיקר. לכן הסגידה להישגים חומריים מאפשרת להביא לאין ספור אכזבות וחרדות בשל מהפסדים ואובדן, העלולים לגרום פגיעה ממש בבריאותנו הנפשית והגופנית. לחילופין, ההישג הרוחני שלא תלוי בתוצאה, התכולה יותר בשליטת האדם והיכולת לערוך שלו סיפוק והנאה, נקרא בלתי מוגבל "כי קרוב אליך מה ביותר בפיך ובלבבך לעשותו".

או גם נלמד לאכול על מנת לדור ולא לדור כדי לסעוד, שמא תיכף אינו נזדקק בהרבה יותר לקרובי שבט האוקינאווה כדי להבין רק את גילוי מרעיש אריכות הימים וחיי הרוגע.