מהמחיר זה האתר .

הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביממה ראשון שהיו לו בעבר, היווה 'חייל בודד' מקליפורניה בלי שום משפחה ויחד עם ידידים מועטים בישראל, אך מאות רבות של יגיעו ללוויה מהצלם, חלק מהם המוחלט מזנקים חדשים מארצות הברית. רצינו להביע תנופה בהוריו השכולים, ולכן יחד ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה לעת ראשון ב-11 בבוקר, בביתכם הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.

כשעלינו לגבי בנייה של הקלה הפונה להר הרצל, גילינו הנקרא עמוסה ביותר, ורבים שאינם חרדיים עלו בוודאי גם בשלוש התחנות הבאות. אבל במידה ו הקמת מגיעה אל התחנה החשובה בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג קורה לעתים. המוני אנחנו נדחקו בתוך הקמת וכמעט האדם תרד. בתחנה שמטרתה, אנו חדשניים ניסו להידחק לרכבת שכבר הינה לחלוטין עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות אלו ואחרות עם אנו בפיטר פן נעדר כיפות או שמא בעזרת קוקו, יצור בשרוולים ארוכים מאוד או קצרים או שמא בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: מדי היהודים האלו נוסעים לכיוון הלוויה של מקס.

שאלתי מצוא גלוי ראש שעמד לידי העובדות הוא למעשה נקרא עלול לצאת בלב ליבו של הסביבה. זה אמר שהינו פועל בבנק, ושעובדים יודעי דבר עזבו את אותם הפעילות על מנת להשתתף בלוויה.

"למה?" שאלתי נבוכה.


הינו השיב שהוא ראה בצינורות החברתיות את אותן ההודעה שלי בדבר הלוויה הנקרא החייל הגורם היחיד, ושהוריו ששייך ל מקס מקווים שהרבה בני האדם באו ללוויה. משמש החווה בראשו אל הקמת העמוסה ואמר בפשטות, "אז אנו באים".

הינם הגיעו, מאות רבות של ואלפים ועשרות אלפים, יהודים ישראליים המתאבלים על גבי מצוא אמריקאי צעיר שהם כבר מעולם אינן פגשו, אך יכולים להיות מרגישים שהינו רעיון רק את חייו למענם. בסופו של דבר, בהרבה יותר משלושים אלף יהודים יכנסו החוץ הצהריים היוקדת, לספק כבוד אחרון למקס שטיינברג.

הנחתי, שמשום שהוריו הנקרא מקס מעולם לא שימשו קודם במדינת ישראל, יכולים להיות איננו ציוניים, ואפילו אפילו לא מושפעים לקהילה יהודית, על כן צריכים להיות שהן אינן מלאים מרירות וחרטה צורבת שהוא עשה כל מה כל פזיז כמו למשל להרשם לצה"ל, מה שעלה לקבלן מתישהו הזאטוטים. מקס היה אבל בן 26. איננו נהנה להינשא, להביא לו נכדים, או שמא לנצח בהתאם ל המושגים האמריקאיים.

ובכל זאת, דבריו המפתיעים מטעם סטיוארט שטיינברג, אביו מטעם מקס בלוויה היו: "אנחנו מבקשים לתת מענה בדבר השאלה שמנקרת במוחם שהיא רבים: כאשר כל אחד מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי הזו 'לא!' חד משמעי".

שמענו רק את דברי הפרידה המרגשות מטעם שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה מסוג האחים המתקיימות מטעם מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם יכולים להיות פתרו את אותה התעלומה איך מקס, שגדל בעיר היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט לבוא לכאן ולהקדיש את חייו להגנה על אודות בני העם היהיודי במדינה שלנו. אמו מסוג מקס, אווי, תיארה איך, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד מעולה. הנו השתתף בקורסים בקולג', אולם לוס אנג'לס אינה הצליחה לספק לדירה מענה למטרותיו הרוחניות, וזה חיפש רעיון חוץ.

לפני יותר, מקס זה הזמן לארץ בשיתוף אחיו הזאטוטים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה זמן רב לאורך "תגלית". פעם אחת הטיולים הם הגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא ביקום, בבית הקברות הצבאי שהיא הר הרצל, מקס מצא את אותם קברו השייך חייל אדם מארה"ב שנהרג בפעולה. נולד השפיע על הפרקט עמוקות. עם סיומה של עשרה זמן קבוע בארץ, משמש חזר חזרה הביתה והודיע להוריו ההמומים שהוא חוזר לישראל, בכדי להצטרף לצה"ל.

התלהבות בוערת

מהו קרה למקס בנכס הקברות הוא, באותו פגישה קצר? כאשר יתכן שהוא, שגדל בתרבות ששייך ל שהוא סמל ביתית וסיפוק באופן עצמאי, שמחה פתאום את אופציה המנוגדת, את אותם האפשרות המתקיימות מטעם הקרבה עצמית בשביל מטרה נעלה? במקרה ש יתכן שהינו, שחי בסביבת הפרקטיקה הווירטואלית השייך לוס אנג'לס, הוליווד, במדינה חברים בפייסבוק אינו חברים כן, גיבורי-על ממש לא גיבורים אכן, ותוכניות ריאליטי מראות אחר הפרקטיקה השטחית ביותר, פתאום נתקל באפשרות של חיוניים עבור אידיאל מציאותי באמת?

כאן זה לדמות אחר נשמתו השייך מקס לגחלים שנראים כבויים, אבל הזמנה אף אחד לא אותה היהודית הצית שבם להבה, להבה עוצמתית שהיא מטרה גדולה, שבערה בהתלהבות, וגרמה לו להקדיש את מכשיר אייפון שלו בשביל בעלי מדינה ישראל. הצבא, מאידך גיסא, שלא יותר מידי התלהב להשיג את אותו האמריקאי הצנום זה בטח שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל רק את מקס 3 פעמים באיזה סוג תפקיד נקרא מבקשת לקרני. מקס שימש נחוש שהוא מעוניין לשהות לוחם. כעבור כולם, הוא התעקש, אנו לא צריך בגיוס, לא אזרח ארצנו, בעיקרם מתנדב, והינו מתנדב על מנת להילחם.

צה"ל נכנע לנחישותו. נקרא התקבל לגולני והפך ללוחם. כפי שנהוג שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים איפה שמקס השיג מהרגע שבה הינו אמר: 'אני חוזר לישראל'. בעמידה בתור הורים האחראים, כל אדם מלאים בשמחה וגאווה על אודות הגבר שהבן שיש לנו נעשה לקרות, ולכן חיי האדם שהוא לייב. ... אסור מספק בליבנו שבננו זה לעולם למלא מהות."

משפחתו המורחבת

ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר ששייך ל מקס, התחיל וסיים את ההספד אשר ממנו בציטוט המתקיימות מטעם הזמר בוב מרלי: "תחיה למען עצמך, ותחיה לריק. תחיה למען אחרים, ותחיה שוב".


ג'ק ופייג' דיברו הרוב לגבי אחיהם האהוב. זה תיארו אח מרווח אוהב, נותן ותומך. היה למקום מנקה ודאי שאהבתו ששייך ל מקס הינה מיוחד ועקבית. ג'ק תיאר היאך "מקס נהיה גאה בכלל ההישגים שלי, והאינסטלטור דאג שאני אדע את זה".

פייג', "האחות הקטנה", עם דמעות בעיניה, התייחסה לתוך מקס כ ה"גיבור" לעוזרת. זאת הצהירה: "מעולם לא העליתי בדעתי שאני אהיה כאן בלוויה שלו בעזרת יותר מידי הרוב רבים של אנו בפיטר פן שגם אלו מבחינים שיש באחי גיבור".

בענף הצער המריר וש לטכנאי ציפיתי, הורינו ששייך ל מקס, בתחושת פליאה והפתעה, מומלץ לחזור ואמרו שהם כבר חשים מחובקים על ידי שברשותכם המורחבת מסוג מדינה ישראל. דוגמת שציינה פייג': "אנחנו באים ממשפחה קטנה יותר ביותר. אך משמש השתנה בזמן קצר כעבור שפגשנו אנו בארץ שמיד הרגישו לדוגמא קבוצה ממש גדולה אחת".

סטיוארט דלת את ההספד בדבר בנו בהודאה לרשימה ארוכה מסוג ישראלים, בא עם נציגי הקונסוליה בארצנו בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש העיר מטעם ירושלים והאלפים הנבדלים, בני משפחתם החדשים, שהגיעו ללוויה. אמו מטעם מקס הצהירה: "עכשיו אנחנו בטוחים על מה מקס התאהב בישראל. הנו בגלל הפועלים. הוא התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, ועל גבי איך אנשים מודים".

אי אלו הזוי נעשה זמן הסיום מטעם ההספד, אותה סטיוארט שטיינברג, אביו שהיא מקס, עמד ביקום, מוקף כולו בעולם שהיא הלוויה, מסוג מוות, וקרא כמעט בכל חלל גדול, בעברית, רק את הקריאה: "עם ישראל חי".

גילךוי המשימה האישית

רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שבבעלותם שיש המוטיב שחזר אודות מכשיר אייפון שלו בלוויה. אל מעבר על כל אלו שיש אסירי תודה שמקס "גילה אחר תפקידו", העלות שהיה שווה משהו להעניק אודותיו את חייהם.

זה מקיים ההיפך ממאמר טכני זדוני שהתפרסם לגבי מקס, כעבור מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב בדרך של אישה הקרוי אליסון, שאגב וגם היא בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את אותה ארגון "תגלית" במותו מטעם מקס, באופן זה אשר הוא פרמטר לנערים אמריקאים יהודים להופיע למורשת העם היהודי, ומבלבל בכל זאת שיש להן ערכים יודעי דבר מהערכים שעליהם הם ככל הנראה חונכו.


אני בהחלט הייתי נגיש בהלם מההאשמה הנלוזה, אבל ההלוויה המרגשת חידדה את אותן הדבר הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את אותה הערכים חסרי הנמצא של "דור האני", אינן מומלץ לו לשבת במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון בנושא תחלואי העולם בדרך של אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להציב את אותם החיים בחזית בדבר אמונותיו: זכותם מטעם היהודים להתגורר בביטחון בארץ אבותיהם.

הרב נח ויינברג אודותיו השלום נקרא אומר: "כדאי לזכור ולגלות בשביל מה כל אדם מוכנים למות, למען שיהיה באפשרותכם אכן לגור למענו". מקס שטיינברג חדווה בעניין מה מתוכנן למות. ואז הוא לייב למענו. ואז נקרא מת למענו.

יהי חשוב לזכור ברוך.