ב- ת"ר כ"ח באדר זה אמיל זולא.

זה מקבל מימדים בצרפת למשפחת מהגרים איטלקית, אביו מת בצעירותו והינו ואמו חיו בעניות אדירה.

בסיום שסיים תיכון ונכשל במבחני הקבלה לאוניברסיטה, קרה פעם לשוק המלאכה והחל לעבודה בהוצאת ספרים וכתב ספרי קריאה רבים ומגוונים , המפורסם שבהם- "אני מאשים"

ב- תרנ"ח (1898) כשיצא ללחום את אותה מלחמתו מטעם הקצין היהודי אלפרד דרייפוס.

דרייפוס נמכר בשם קצין בשירות הצרפתי שהואשם בבגידה ובריגול. אפי' אינו שימשו מהראוי ראיות שקשרו בינו לריגול, נקרא הורשע ונידון למאסר תחום והורדת הדרגות ברשתות פומבי. הקהל הגיב באנטישמיות גדולה..



כשאט אט החלה לצאת בגלל מידע חשוב כהנה וכהנה שהצביעו על גבי חפותו ששייך ל דרייפוס, אמיל זולא יצא להגנתו בשורת מאמרים שהוכיחו אחר חפותו.

בין השנים י"ט טבת תרנ"ח (13 בינואר 1898) פרסם בעיתון מכתב גלוי לנשיא צרפת אשר נקרא "אני מאשים", 1 הסידורים הנותרים ערך "אני מאשים את אותן הדין הצבאי הראשון בהפרת המשפט על ידי הרשעת הנאשם בעניין מעמד מסמך שנותר חסוי, ואני מאשים את אותם המשפט השני במתן טופ בעצם מהצד הוא, ובכך זמן פשע שיטה זיכויו ביודעין המתקיימות מטעם אחד אשם".

כ- 200,000 קוראים קראו את אותם המכתב והאינסטלטור עורר סערה רצינית בצרפת, אמיל זולא הואשם בהוצאת דיבה על גבי הרפובליקה והצבא, ונשפט לשנת מאסר ולקנס כספי רב. הוא למעשה ברח לאנגליה ואחר קצת משנה הותר לקבלן לחזור.

הפולמוס שעורר גרם בסופו של דבר לעשיה משפט חוזר בתוכה יצא הצדק בשל ודרייפוס זוכה כמעט מכל חשד.

אמיל זולא נהייה סמל לאדם שללא מורא וללא דאגה, נלחם כדי האמת גם כן בניגוד אל הדעה הנהוגה ונגד הממסד

השנה תש"ח (1948).

מלחמת העצמאות בשיאה, בני העם היהיודי מוקפים כמעט מכל הכיוונים ומנסים בחירוף נפש להגן לגבי עצמם.

בשנת כ"ט אדר ב' התרחשו איזה סכום יוצרים באוויר ירושלים.

במערב ירושלים (באזור שבה בעת הזו מצוייה שכונת הר נוף) הצלחת גבעה החולשת על גבי כביש ירושלים- העיר שכן הכפר הערבי דיר יאסין.

גם זכרון דברים רק אחת חברי הכפר ותושבי שכונת גבעת שאול הסמוכה (בו התחייבו הצדדים ליחסי שכנות בעלת איכות, ובנוסף בעלי הכפר הסכימו להודיע במקרה של פחד, בתמורה למעבר בטוח דרך השכונה) שימשו 5 אירועי ירי לכיוון השכונה, ויש סמוכין לזה שאנשים מהכפר השתתפו בפעולות בהשוואה ל יהודים (במהלך הקרבות בנושא הקסטל- ראה מעתה ואילך, ובעוד מקרים).


בתוך האירגונים היהודיים גמלה החלטה, ובכך התקבצו בירושלים הלוחמים (מהאצ"ל והלח"י) ויצאו לתקיפה בכפר. דבר שבשגרה הוא בצה"ל, המונע קורבנות חפים מפשע הוחלט להכריז ברמקולים לתושבי הכפר שיעזבו מבעוד אירוע, ולהשאיר ידי מילוט לכיוון עין כרם.

המתקפה החלה ב-4 לבוא בוקר. הכוחות התקרבו בדממה לכפר, אבל זה התגלו אפשרות שומרי הכפר מוקדם מהתכנון ובדרך זו ההודעה ברמקולים הושמעה רק עם סיומה של שהחל הקרב ואין זה בוודאות עד בערך כמה הזו נשמעה.

החרטום התכנון לכבוש בזמן קצר את אותה הכפר, המבצע נגרר לקרב ממושך אותה נהרגו רבים מתושבי הכפר ביניהם נשים וילדים. שבין הלוחמים בני העם היהיודי היו 5 הרוגים ו- 26 פצועים.

הקרב בדיר יאסין עורר מהומה רצינית ברחבי העולם והביא לגינויים רבים. הערבים הרוויחו תעמולה גדולה מהענין וטענו שבכפר נעשה טבח והתעללות. בגדול רופאים ששייך ל הסוכנות שביקרו בכפר שלא שוהה עדיות לדברים כאלו.

הקסטל נודעה גבעה בו נמכר בשם כפר ערבי לתחום מבשרת ציון, שחולשת על גבי האמצעי לירושלים.

נקודה בכל זאת היתה בעלת חשיבות ואסטרטגית, כל מי ששלט בקסטל, שלט באופי לירושלים.


הערבים ניצלו עובדה בכל זאת וביצעו ירי לעבר שיירות אוטו שבאו לישראל לירושלים. בשלב כלשהו הוחלט בין האירגונים היהודים להגדיר במבצע נחשון לתפיסת מקומות נרחבים במסגרת השיטה לירושלים.

ב-כ"ג אדר ב' (3 באפריל 1948) פצח המבצע לכיבוש הקסטל, כוח פלמ"ח פרץ לכפר בסיומה של הפגזה הנקרא פצצות מרגמה ובכלל לא נתקל בהתנגדות יפה. באותו עת זה הזמן לו סגנו מסוג עמל לתוך קאדר אל חוסייני (מנהיג הכוחות הערביים במקום ירושלים מזמן מלחמת העצמאות) בליווי של כ-100 לוחמים, אליהם נוספו כפריים מגוונים מכפרי חייו, המגינים במשלט נחשון (אחד משלושה משלטים שהוקמו באיזור) נאלצו לסגת ולנטוש את אותן המוצב.

בתוך חוסייני ששהה תוך כדי בדמשק עבור גיוס נשק כבד שמע שהיהודים כבשו את אותן הקסטל הזדרז לחזור אלינו לרכוש את המתקפה הנגדית. ועל ידי כך יומים אחר בדרך זו הקרב על אודות הקסטל חודש והערבים הצליחו להשלים אחר בכלל הרצפה.

ב-כ"ח אדר ב' להתקרב בוקר הרים עמל אל קאדר בתוך חוסייני בלווית סגנו ושלישו לקסטל.

אחד הלוחמים היהודים שהבחין אשר בהם חשב שהם כבר תגבורת שנשלחה לתת סיוע למקום וקרא לעברם, ולאחר שהבין שהם ערבים ירה לעברם. אל חוסייני נפגע ועוזריו ברחו ותוך זמן יקר מהיר מת מפצעיו.

שווה אט מתחילה ההכרה להתפשט פעם אחת הערבים, הינם גייסו כוח מרווח והחלו במתקפה רחבת ידיים, הקרב נהיה קשה מאוד והיו הרוגים רבים גם היהודים. בסיום כיבוש הכפר הערבים שוהה את כל גופתו מסוג אל חוסייני והחלו להתפזר עם פרק זמן קצרצר.

למחרת כ"ט אדר ב' יצא עוצמה פלמ"ח לכבוש מחדש רק את הכפר. בסיומה של הרעשה בתותחים קיבלו הלוחמים דיווח שהערבים נראו בורחים הכוח פרץ לכפר ומצא את הדירה פנוי מלוחמים הם ביססו את כל השליטה בתוכה וכך הושג מקום חשוב במערכה לגבי הגנת ירושלים.