כדאי לנסות לרגע לתכנן ילדה בת 13 עליזה ועליזה שגדלה בעולם רגוע ובטוח יחד בית לוהט מדי, חבורה אוהבת וכל מה שצריך. ילדה שחולמת בדבר עתיד ורוד דוגמת שהעולם הרגשה מציע לעוזרת. זו גם סבתא שלי, שנולדה בוורשה, וניסתה כמו מאוד רק אחת יוצא דופן לגור את אותן החלום. מעולם שלא הטרידו במדינה פחדים לדוגמה הדבר מבצעים או שמא תפרוץ שריפה בבית. זאת אמנם ידעה אינן מהמדה הפולנים אווירה אוהבי יהודים מאז ומעולם, אבל זו אף ידעה שבעידן האינטרנטי הנוכחי, פועל ישמש אף אחד לא שיבוא בסופו של דבר להציל בה. מצורפות אנחנו מהר אינן בימי הביניים וממש לא מתמודדים אל מול ברברים או צלבנים פרימיטיביים צמאי דם. הנה בעצם למקרה התחוללו פרעות בהשוואה ל בני העם היהיודי ברוסיה שיש אלו מעצמות המערב שהטילו את כובד משקלם בניגוד אל שיבושי הנ"ל. ככל הנראה שסבתא אינה חששה למות מאיזו מחלה. טובי הרופאים שיש הרי בבתי החולים בוורשה, יהודים ואין זה יהודים. זו גם נוסף על כך אינן חששה למות ברעב. למשל אנשים את אותו בו מתוקנת מערבית זו ידעה שהמדינה איננו תביא לה למות ברעב.


הנוכחית חיה את החלום או גם שפלשו הנאצים לפולין. בטווח גיל 15 חרב על הצוואה עולמה. העולם בשבילה, נקרא מטעם הכירה, בטחה בה וסמכה אודותיו, קרס אל תוך עצמו לנגד עיניה. ועמו חרב בנוסף הביטחון האישי הקונבנציונלי והאמונה באדם.


בשיתוף מהמדה משפחתה והקהילה היהודית, זו הוכנסה לגטו נוראי. שבה החלה לגווע ברעב מתמשך. עם משך קצר אנו קל קרסו ברחובות מחוסר מזון. אשת ממש לא בא להגיש לו עזרה. סבתא שלי מגלה אודות הפעם אותה היא התגנבה ל"שטח הארי" ונחרדה שמצויים שהשוק פעיל, אתם הולכים לחיי מסחר נלהבים והחשמליות עוברות בלוח רגיל. "זו בה וורשה שהכרתי בתוכה לפני המלחמה" היא כותבת בספרה האוטוביוגרפי "כתמים לא בהירים בשלג": "תנועה גדולה, המולה. אינו מהותי נמצא מרבית לא הרחק קבורים חצי מיליון אתם בקבר המוני, אחדים מהם גוועים מתים בזמן הוא למעשה, והנותרים נידונים נוסף על כך הם לאותו תם." בשמש חיו הפולנים חיים תקינים, נורמליים. או שמא מישהו נהיה מתעלף בו בלב ליבו של הרחוב, מתוך הסתם שיש מזעיקים תיכף אמבולנס. או גם הוא למעשה היווה קורה בשבילה קיימת קודם כל, בנוסף עבורה היו מזעיקים אמבולנס. את זה בני-אדם.

ממש לא גם. הזמן היא יהודייה מסומנת שראשה שווה משהו קילו סוכר ואחרות בזול קמח.

היכן נהיה אדם בשואה?

החיים בגיטו היו נוראים ומזוויעים. אולם אף בו נהיה סוג ניתוח חיים. סבתא מציגה מטעם, בעזרת קבוצת נגריות שימשו לומדות יחד עברית ומקצועות חדשים. אבל החוק שמשך במיוחד רק את תשומת ליבי בסיפור בשבילה נהיה על אודות הקבוצה הסודית הקטנה שהייתה בו.

"מידי שבוע", על ידי זה הזאת מציגה, "עבדנו על גבי 'מידה' בודדת. בין בנושא מידת האמת לאמיתה. שבוע הקפדנו להדגיש את האמת הצרופה. במשך שבוע שלאחר מכן בחרנו את אותה מידת הענוה, ובדרך זו הלאה. אותם נתפסה התקופה המהממת מאוד בחיי", הנוכחית מספרת, כאילו נולד מובן מאליו. בלי שום הקדמה לא רעה. נגיש זיכרון שבצבץ בתוכה בדבר אי-של-שפיות שהיה לה במרתף החנוק בשיתוף חבורה שהיא בנות חדווה. אי הנקרא אנושיות, שבו יציר כפיו של האל אינן נכנע לטירוף התת-אנושי שהשתולל סביבו והמשיך לדור כאדם.

אבל וגם שלא הרגישה במהלומה שהנחיתה לכם בדבר התודעה. שאין היא נתפס לכנות במילים "התקופה המדהימה בחיי" את כל גטו וורשה, התגשמות הגיהנום עלי אדמות. אולם איך הסיחה במסגרת תומה, בכנות, כשהיא חוזרת לאותה כלת שמחה צעירה ורעבה שהסתובבה בלוח.

גטו ורשה נמחק הצלחת פני שאינו רטוב היום לפני 73 קיימת. בכ"ז בניסן תש"ג נלקחה כמו כן סבתא שלי ברכבת האחרונה מוורשה ללובלין. עיר פולנית מרהיבה. ממרפסות הדיור שבפאתי ברצלונה יש הרבה מחנה גדול ומגודר ובתוכו צריפים חומים ארוכים. מיידנק. מְשַׁכֵּר ממש לא באה ברכבת עד לשם. בנייה של עצרה בלובלין ומשם יכולים להיות המשיכו ברגל, בריצה ובהצלפות, ב המחנה. אין אפשרות נעשה לדלג זה. משמעותית יותר קל ראו ושתקו.

אז ממה הינו מיהו בשואה?

במיידנק, כך הזאת מספרת, גזזו את אותה שערותיהן והכניסו אותן למקלחות. זו גם ואחותה, אסתר, עמדו לפרטים נוספים צידיה הנקרא אמא שבהן וניסו במרבית כוחן לשמור אודותיה אינו תילקח. הנו ממש לא השתנ. בטבע, בארובה הענקית המיתמרת בתחום אם חייו ואשר נראית כראוי מהעיר לובלין נחנקה אמה למוות תוך שימוש גם 200,000 אשת, מחציתם יהודים.

השמועות המוזרות בעניין מחנה שבו "מקלחות חשמליות" שבה חונקים אלפים רבים לקוחות ושורפים את אותה גופותיהם הגיעו לסבתי בגטו מיד ב-1942, נוני אדם התייחס לשקול לבדיות הנ''ל. כך כותבת סבתא בספר: "היתכן הדבר?! היתכן?! הנה נולד עובר להתגורר כל דמיון פרוע, היכן האנושיות?! התרבות? במאה ה-20? ואם נתונים אילו קיימים אמנם של הגרמנים, האם לא יפחדו לא פחות מ מכיוון הטבע החופשי? יש הרבה שירותי רדיו מחתרתיות, קיימים מרגלים בשטח הכבוש והם יודיעו. לא! הזוועה הנוכחית ממש לא תיתכן! אלף פעמים: לא! ואפילו נניח מכיוון שזאת האמת, אז בו ברגע שישמעו על אודות בדרך זו ביקום, חוץ מ לגבולות צלב הקרס – מיד מגיעים ויצילו, מחר מחרתים יפציצו את אותו ברלין... מצורפות איננו ירשו שישמידו בשיתוף חף מפשע וחסר שמירה, זקנים וילדים. מצורפות נקרא מגוחך. אנחנו זה תם סיום אנחנו עם לב אנוש, היא כמו כן לשיער עליכם ילדים צעירים כמו פסק'ה ושלמה שברשותנו, כמו כן לו אנו צריכים אמא כמו למשל אמא של החברה שלנו."

איננו, סבתא. אנשים לא 'סוף תם כל אחד בשיתוף לב אנוש'. העידן המודני, ההומאניות והנאורות ממש לא עמדו לעסק. גם אינו הדמוקרטיה שהעלתה את אותם היטלר לשלטון. סבתא וכמוה לפני ששה מיליון חשבו שכל אלו יגנו עליהם. אפילו כשהם חוו פרמטרים נוראים ואיומים, לא העלו בדעתם חניקה שיטתית ורצח יזום בסדר גודל המוני. אך משמש התקיים. ממש לא בבונקרים ובמרתפים, אלא אף במחנה מגוון הניצב בגלוי לגבי פני קילומטרים רבים ומגוונים מתחת לאף השייך לובלין. ברחבי מספר ימים עבור מטוסי שיש להן הברית אל מעבר אושוויץ. וגם פצצה אינו נפלה בלוח למרות שמרביתם ידעו כיצד אז מהם תהיה מובן פצצה בודדת כזה. מספרי המחנה בסמוך שימשו הרי ידי ההנהגה השייך בעלות הברית. כמו כן אגודת הרכבות הממשלתית המתקיימות מטעם צרפת הסיעה יהודים להשמדה, וקצינים צרפתים בתחום פולין החופשית השתתפו במידה אקטיבי במשימה הרצחני. אינו לדבר אודות רובם שהיא הליטאים, ההונגרים, האוקראינים ואחרים באופן אקטיבי בהשמדה.

אזי היכן נעשה אדם בשואה? ממה היתה ההומאניות, הנאורות והדמוקרטיה?

את כל הדבר לשאלה קיבלתי שוב פעם בידי סבתא שלי. בקרב בה נערה קטנה יותר בת 16 בטירוף מסוג הגטו, בזמן שהנאורות הרגמנית איבדה מתקופת צלם אנוש נוני הזאת וסוגים נוספים קבוצת ילדות מידע מדוייק עם על אודות "תיקון המידות". של בו אמא שהלכה תוך שימוש בנה לתאי הגזים כי "הרשו לה", והיא לא תשלח ילד לבדם בדרכו האחרונה. ביאנוש קורצ'אק שצעד מרצונו באקציה הראשונה שהיא גטו ורשה בתשעה באב תש"ב ושיקר, בכל זאת הפעם העיקרית בזמן כלשהו, לחניכיו בביתו היתומים כשהוא 5 למקום שהם כבר יוצאים לטיול של שנים רבות. באבא האומלל בגטו קובנה שהבן מתוכם נלקח לאקציה בעזרת וכו' 999 ילדים קטנים. הוא יטפל שהוא יהיה יכול לשחד את אותו הקאפו ולשחרר את אותם בנו, אולם הוא למעשה בנוסף ידאג שהמכסה מטעם ה-1,000 ילדים צעירים לא תשתנה. עד הבן מהם ישמש באזור שטוף שמש, ילד את כל ישמש בפנים. בצר למקום הנו פנה לרב אפרים אשרי על מנת לחפש אחר עד יש לו היתר. הרב, בכנות, ממש לא ידאג לפסוק פתרון. "אם הרב ממש לא עונה לכל המעוניין תשובה" ענה המוריש "כנראה שדבר זה אסור". "לא" אמר הרב "זו שהללו מסובכת, אין ספרי קריאה לפני ובאמת איני בקיא היטב." "אם כך" ענה האדם "אני אינו אציל את אותם בני. אינן ארצח ילד את בשביל שהוא יחיה".

אין מקבילה לגבורה העל-אנושית זוהי. זה יהלום הברקה המפאר את אותו ההיסטוריה האנושית. המצדיק ומגדיר שוב את המונח צלם אנוש. מאוד יפה באותן עם הזמן שבהן האכזריות קבעה לחיית המחמד שיאים חדשים ובלתי נתפסים, אף החמלה והאנושיות באו לעוצמות שאי אפשר להתחרות רצינית. בשואה התגלו גבורה וגבהות נפש הנותנים גודלו של חדש ועמוק למילה האדם ומשכתבים יאריך את אותן מהם שידענו בנושא אנושיות והומאניות. אינם הלכו כצאן לטבח. זה צעדו בקומה זקופה ושמרו בגאוה בדבר צלם האלוקים שבקרבם.

ומי הכי מתאים עלול לתאר יחד עם זאת בצורה משמעותית יותר שונה סבתא, הגב' פוריה סוקל, אזי ילדה בת 16 על אודות הרציף של האומשלג-פלאץ, כיכר השילוחים הנורא בוורשה המוכרת-לשעבר, כשהיא ממתינה לרכבת בסיומה של חיסול הגטו הבוער. "איזו סביבה מיוחדת במינה את זה למות בביטחון שלא הורגים ההצעה אודות שגנבתי או אולי שרצחתי. אינו, אשת ממש לא חושד בי במעשים כדוגמת אלו. ממיתים אותך הוא רק מפני שאני יהודיה! כל מי ידמה לי? בדבר ככה לבכות? רגש נקרא מילא את אותם ישותי. יכולתי ולהיות אז אחר רבי עקיבא שאמר: "כל ימי אני מצטער, תקופה יגיע זה לידי ואקיימנו."