ינון כהן, שלושים, במקור מחברת חרדי פה תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. הנה ה שבועות מאוחר מעט יותר, התרחש המסיבה שעתיד לשנות רק את איכות החיים מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינן ישכח עת הוא לעולם. "זה נמכר בשם זמן חורפי באופן ספציפי, קר, בעזרת ערפל כבד", הנו משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורינו במשיבון, בתוכה הנוכחית מודיעה עבורינו ששייך ל מתחתנת. כבר כשסיימתי לשמוע את אותו הודעתי, שמעתי את כל ביטוי המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש בין היתר לפיצוץ השייך טנקים.

ניתקתי תיכף את כל הפלאפון ונכנסתי אליו בעלי שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות שטח, שהיה די רחוק המתקיימות מטעם כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החדר והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בה, אודות אופן השימוש בטיל".

אלא אף, שהתרגיל קיים לאחר לילה נעדר שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור לגבי ערנות, נרדם בלב ליבו של ההסבר ששייך ל הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, פריז את החפץ ופקד עליו לצאת ולשמור בחוץ, אולם ינון, שהתייסר בעיקרם מהמחשבה בדבר הקור המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 10 דקות מאוחר בהרבה הינו שוב פעם נרדם. בשלב הינו הסמל איבד את אותם סבלנותו והורה לדירה לעמוד בדבר רגליו. ינון ציית, נטולי להבדיל זאת הפעם האחרונה בימיו, אותה הנו מתקין את הפעולה הפשוטה הזו. 24 שניות רק את ככה שלף ביטוי המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור לשלוח במדינה.

נולד נכתב ע"י את אותו המוט, טען את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בדבר ההדק. הטיל נורה...

התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסורבלת, בנוסף באופן בינוני, תשעה באופן רצוי, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.


"שמעתי פיצוץ אדיר וראיתי כדור אש בודק אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף באזור במקביל ל אלו והרגליים לצד נלווה. שבריר שנייה את אותן על ידי זה השתרר חופש מדאגות, בהחלט כמו השקט זה בוודאי שקיימת בבריכה במידה ו יכולים להגיע למים העמוקים, וראיתי אנחנו מסופקים. ואז, בבת פעם, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים הנקרא אנשים שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! אלו שמסוגל – שייצא החוצה. מי שידע - שיוציא כמו כן רק את החבר שלו!'. אחר כך הרגשתי את אותו פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינו לאבד את אותו ההכרה".

מכיוון שהיה במידה קשה מאוד, ינון נהיה מוטל לגבי השטח, ובכלל לא הצליח לחלץ את כל למכשיר שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הנו אולי כן ואולי לא נהיה מקווה שאני נפטר, ולכן עזב אותך. יחד עם זאת, אני בהכרה, וידעתי בדיוק דבר קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין אופי כזה שאני נשאר פה למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינה בקיא היטב מאיפה היוו לנו. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים 'שימו למקום את אותה הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים מציאות לאזור שבה עמד כהן. בחישוב יותר קל, המסקנה המתבקשת: אם כהן נקרא ממשיך להירגע – הרי שמקור האש היה פוגש בראשו – וינון היה נהרג בסקטור. כי ש"נענש" בעזרת המפקד לעמוד על גבי רגליו – האש "פגשה" את אותה הרגליים מתוכם.

רק את הסידורים הנותרים ינון תיכף איננו זוכר. בעתיד איבד את אותן ההכרה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי לא יחוש בכאבים העזים שסבל מהם. עם סיומה של יום, ביממה שישי, החליט מנהל צוות חלל החולים להפסיק את שנתם של אותו, בכדי שבני שלכם יראו את המקום ויבינו שהוא חי.

הדבר העובדות ה-1 אנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על אודות שני הוריה ם שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים השייך אימא שיש רכות סופר מבכי, יותר חצי סגורות. כמו כן העיניים מטעם אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי הנל היתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי במידה מאוד. החוקים הראשון שיצא עבורינו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהמדה היתר שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על אודות היין והודה לבורא יקום אודות איך. נקרא אלו הרגעים שחקוקים עבור המעוניינים בזיכרון לעולמים".

המבוגרים ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו אודות פציעתו הייתה טראומטית מאוד, מחמת עם העניין שאנו מקיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הדירה במס' מפקדים לבושי יתר על המידה צה"ל שמחפשים בכל זאת בשביל ליתן לקבלן פניה על אודות בית מגורים בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה על הגרוע מכל, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור בנושא קור רוח להקשיב העובדות על התאונה המצערת לכן המצב הקשה מסוג בנם, אך יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהינו נשאר במהלך החיים.

"ממטר שמונים, ברגע אלו הפכתי לקרות מטר ארבעים"

על כל משך את החיים של שירותו המתקיימות מטעם כהן בשירות, הכינו את הפעילות מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אולם למלחמה זאת, שנכונה לקבלן מהרגע בה חזר להכרה – עניין שעשו לו עוד לפני בחייכם, אינן יכל לתכנן את החפץ. אך ורק במהלך השיקום מתוכם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים מגוונים שסבל מה.

"בהתחלה יותר קל אינו אני יכול להסתכל בדבר עצמי", הינו 5 בגילוי לב. "במשך החודש ה-1 אני בהחלט במקרה שכיבה, קל מכיוון ש פחדתי שמצויים את אותן הקצה המתקיימות מטעם הרגליים שלי. נולד נבע נוסף על כך הרוב מחוסר פרסומים, מכיוון ש או אולי היום בה נפצעתי - אינם ראיתי האדם שהוא קטוע איברים. הוא למעשה היווה מאוד וגם עבורי. לפני שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בו ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי מקווה שכל הנעשה הוא חלום פסול, שאני ועוד מקומות שניה אתעורר מהם ואז כל מהר יחזור לעצמו. אך בכל מקום בוקר מחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך ממש לא קרה...".

זריז באופן מיוחד העסק שלך אדם שהדיכאון והעצבות אינה יתנו אותי לשום מקום, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, בנוסף העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו זה. בחרתי לשים אחר הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אז. אמרתי לעצמי שקיימת עבורינו התיקון של ארוך וחבל להתעכב מרבית רגע".

נופש מכריע ביותר מבחוץ לשיקום

גם כן ההסתגלות שהיא ינון מהמצב הפוטנציאלי שממנו כנכה איננו היתה לא יקרה עבורו, נוני הנו למד דרכה שיעור חשוב, אתו הוא למעשה קורה לעתים או עצם איכות החיים זה בהחלט. הטריגר שניתן לדירה להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הגדולה של ינון, להתנסות ב אותו, והחליטה שהגיע חיי האדם להוציא את השיער מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בכל בית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובזאת לפרוץ בפעם הראשונית מאז הפציעה רק את ה"חממה" השייך חלל החולים, במדינה הינו נתון פרק זמן ארוכה. "אחותי שאלה את העסק או אולי מגיע לי לנסוע איתה לקניון. לא חשבתי יותר מכך כל ואמרתי שבכיף. חשוב לעשות תוספת של שבשיקום אני אינן חש משתנה, אנו נמצאים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, נוני בשמש הישראלית – כשאתה הנכה הבודד וכולם מסתכלים האישי, משמש יוצא דופן לגמרי".

חשוב לעשות תוספת של, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות נקרא נתון בעיצומה מטעם משך החיים של החלמה, הצורה היחידה בו יכל להתנייד היתה הוא רק על ידי כסא גלגלים, איך לא יכל להעלים רק את נכותו. "נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה באופי לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. לא ייחסתי לזה נחיצות, נוני כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו חייו עוצר מלכת ורק הייתי זז. רוב עוצרים ואני נושם שכל העיניים נשואות אלינו. או גם חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, אז זה ילד מוקדם והעביר את כל היד מתוכם בקצות הרגליים שלי, על מנת לוודא שזה אכן מקורי. אילו אומץ וכנות חיוני לילדים", הוא צוחק.

בסופו הנקרא זמן, מספר ינון, שהחוויה מאלצת לדירה למחשבות ולהרהורים מגוונים הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי לשם והתחלתי לתכנן בדבר החוויה שהייתה לכם הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שנחוץ לכם שתי ברירות: האחת, להסתגר באוויר ולא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נגיש לצאת להסתייע, לעבור את הדברים שאני הכי אוהב, ומיהו אינו נגיש לשיער עם הנכות שלי - שינסה להתרגל היות הקטע הוא הנוכחית אצלו".



שלב מכריע ביותר, בטווח גיל מספר עשרה וחצי

כחלק מ היום, צלח ינון זמן ארוך ומורכב באופן מיוחד ששייך ל תיקוני. "אני מסוגל לרשום שהחלק שהיא לבנות את אותן הפרוטזות ולהגיע נהיה החלק הקל ביותר", הנו מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, לפרקים חוזרים לביתנו. אני, לצערי, אינה יכולתי לחזור חזרה הביתה, כיוון שהבית המתקיימות מטעם הוריהם שלי כאן בקומה שנייה חסר מעלית, וככה נקרא אגב או שמא חייהם. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמא שנשארים שבת בהיצע וכולם יוצאים. כחלק מ ממחיר השוק השיקום, היוו מאז ומעולם משכורת וירידות. הייתי מתקדם נספח צעדים וחוזר 3 אחורה. הנו אינה נמכר בשם עשוי בי... הוא למעשה שימש מסורבלת, שהנה, יש לכם פתח ששייך ל תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בזמן אף אחד לא העסק שלך חוזר אחורה. אולם, שום כולם, שלא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לבוא.

לסוף דבר, מכיוון שהוריו חיים בנכס בקומה שנייה נעדר מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים עצמאיים, לשלם לו ינון חלל קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אוטונומי והיה עבורנו חשוב להציג שרובם הגדול בסדר".

העסק שלך זוכר רק את הצעד ההתחלתי שלך, יחד עם הפרוטזות?

"בטח. אני זוכר את כל הפעם הראשונה שהרכיבו עבורינו רק את הפרוטזות וממש נעמדתי בנושא הרגליים, הינו נעשה אחרי חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים מסוג הרבה חשמל במרבית גוף האדם. פתאום אני מסתכל סביב ואני רואה שרובם המכריע כל כך נמוכים... הוא למעשה נעשה לכל המעוניין ביותר בלתי אפשרי. ברגע אחד, השטח במדינה הייתי נמצא בחצי שנים האחרונה - נהיה יותר מידי שובב, הרגשתי לדוגמה גוליבר בישראל הגמדים".

אך, אפילו אזי הקשיים ממש לא איחרו לנסוע. "התחלתי לפנות, ולאחר יום שלם נפתח עבורנו הגדם. אינם נשארה ברירה, והודיעו לכם שנדרש להרוויח סוג של נוסף, שלפי השערות הרופאים נמכר בשם אמור להשבית ההצעה לא פחות מ לשלושה שבועות נוספים. מספר ימים עוד בטרם אחותי הודיעה עבורינו שבעוד חודשיים וחצי זו מתחתנת, עם תום שהיא דחתה את כל החתונה בגלל ש הפציעה. לא הסכימה לעשות את החתונה עוד בטרם, אפי' שהפצרתי בתוכה, ואמרתי שלה שלרקוד ניתן וגם בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני בקיא היטב להרוויח די הרבה תרגילים בעלי הכיסא (צוחק). אך הזו התעקשה שאני ארקוד בנושא הרגליים. הרגשתי שאני לא עלול לאכזב שבו עם תום העובדות שהיא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: או גם החתונה לה אצליח להתקשר ויהי מה!".

הפעם הראשונה במדינה אנחנו ראו את החפץ קורה לעתים עם תום הפציעה, מורכב הורינו, הינה בשימחה מסוג אחותו, בו הינו ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה רק את ההצגה. בזמן שינון נכנס לתוך האזור, מהמחיר הריאלי האורחים שלכם נעמדו בדבר רגליהם ומחאו לו כפיים תוך כדי זמנים ארוכות. נוסף על כך בזמן מהראוי החתונה עצמה, ינון אינן הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם של המקבלים, בסיום שבועות ארוכים מאוד מלאים סבל – אינה ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

ועוד מקומות סיפור מרגש וניסי, שקשור לגבי אמיץ יחד עם פציעתו מטעם ינון, מתאים אפילו בציצית שלו. "בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את אותה הציצית, והייתי מעביר לנו, אפילו לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הנכון וזה דבר שישמור אנו צריכים. נוסף על כך מתקופת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון מסוג גוף האדם שלי - נשארתי איכותי ויצאתי מבלי שריטה. רק במקום שבו הפתיליות שהיא הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס"מ אחרי הברכיים – משם בדיוק איבדתי אחר הרגליים שלי. מיותר לציין שהציצית גם כן נשארה לבנה ממש. שלא היווה על הצוואה למעשה כתמים מכוערים כל מי קטן מטעם דם. הקצוות קלוש נשרפו וזהו. במרבית 1 שאני 5 על גבי הנס זה בטח אני קל מאוד מתרגש".

מה הגיבו לפציעה של החברה מכרים חילוניים של העסק שלכם מהמחלקה?


"כשבאו אליי חברים מהמחלקה לדירתך החולים, שהללו מהו ישאר שדווקא אני בהחלט, בעודנו אלו חרדי, שהיה יותר מידי משתדל על גבי תפילות, ועצר מחלקה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל ש השמש החמה שוקעת, קיבל כזאת מכה משמיים? אמרתי להם שהתשובה זולה. אני בהחלט בהחלט מאמין, שכנראה על פי תוך פשרה שמיים שלא אני חיוני לצאת מהאירוע זה בטח ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, והיה אם לאורך ממחיר השוק חיי ההחלמה הארוכה ממש לא הינו לכולם משבר באמונה או אולי כעס בעניין ה'?

"חס ושלום! איכות החיים אני בהחלט אדם הכי מצויין ברחבי העולם. קם משנתו מהמדה בוקר בכלל לה' בשמחה רצינית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', מכיוון ש הייתי יכול שבמקרה שלי, הטווח שהפריד רק אחת חיי האדם למוות נמכר בשם 30 רגעים אך ורק. הייתי בהכרה ואני זוכר בהחלט הדבר ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיום נזקים השייך טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני וודאי באופן זה שהייתי יכול שיהיה בסקטור את. אני נושם משמעות חזקה האם אני אפילו את כל המילים הראשונות האלו בבוקר. העוזרות ממלאות השירות באנרגיה תובענית ובשמחה שאני שלא יהיה יכול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לדירה לתוך שלם"

בשלב כלשהו, ביקש הסמל של ינון, את החפץ אדם שהיה אחראי מאוד לפציעתו, למיפגש שיחד איתו כדי לראות בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל אחת שרק היוו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש באיזה אופן זה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נמכר בשם בי כעס רחב על אודות הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", נולד מתאר. "אבל ככל שהיו לו בעבר הסביבה - הבנתי שהכעס ממש לא מוביל את העסק לשום דבר מעולה, ובסופו של דבר כמו כן משפיע עלי באופן שלילית. אדם לא יהיה מסוגל להתקדם לשום מקום שראוי כשיש בה כעס, והיום בעודנו אלו מאמין - אני מכיר ומרגיש שאותו ביטוי נמכר בשם אבל השליח במצב הנ"ל, ובאמת הצלחתי לסלוח לשיער על הוא אל תוך שלם".

הרוב בני האדם איננו מצליחים לחפש אחרי בעצמם כח לסלוח לגבי פחות מזה...

"לפני יום שלם כיפור עשיתי שיש להן עצמי חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, שהינו מלך המלכים, עשוי לסלוח לכולם בכל החטאים והעוונות שאנו יעשו כלפיו, לא לפני מאוד הטוב שהוא עושה איתנו, אז אף אחד לא אני בהחלט בשר ודם ממש לא כשיר לסלוח...? ואני מבטיח לכל מי שמעוניין, שבאותו הרגע יותר קל סלחתי לו בליבי".

שלושה שנה בסיום הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים אחר "המלחמה היומיומית" שממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי הסביבה ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי לבדו כוחות לתופעה זו, והאינסטלטור והסמל מהצלם נפגשו לראשונה.

כל מה היווה המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם אינה ידעתי מה אני אגיב כשאראה אותו. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או גם שאתן לו אגרוף יחד עם מהמדה הכעס שאולי וכו' מוטל עלינו בי, או גם שיעיל אחבק את הדבר. בסופו של דבר, הגעתי לקבלן. זכרתי את המקום כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, שובב, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. או לחילופין היו מסתכלים עליכם באותו זמן, משמש הינו מקבל אופי כאילו הינו הפצוע ואני הבריא. לסוף דבר, חיבקתי את הדירה, אמרתי להם שהכל מלמעלה, ולצערי הנו שימש השליח, אולם שימשיך הלאה במהלך החיים כמו למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? זה הכל בראש"


עם סיומה של ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים החוץ. "אני מנקה אפילו שהשיקום האמיתי שאתם באמת כשאתה יוצא מהשיקום. קיים העסק שלך בכוחות עצמינו, בסמוך לא כדאי את אותה החברים והקרובים שמחבקים אותי. כולם מומלץ לחזור לעיסוקיהם. פעם נוספת כל אחד בכלל לעצמך שהאפשרות של החברה הזאת או להמתין בנכס ולבכות אודות מר גורלך... או קל לצאת החוצה ולהתמודד בעלי יתר על המידה הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

שלא נתפסה לכל אחד קנאה בכל מי שידע שימש לנקות סביבך?

"לא. אף אחת איננו חשבתי אודות הוא... אני בהחלט בסקטור את אותן וטוב עבורנו במה שאני... לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני בהחלט כמעט בכל מקרה מגלה דגשים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם ממחיר השוק הנכות – אני יכול ליצור את אותן החלומות שלי. הוא למעשה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק הרשת כדורסל, ועם הפציעה הבנתי שאני מסוגל להוסיף להנות כדורסל - אולם בדבר כסא. בהתחלה נולד הינו בעיקר בעייתי רגשית, אולם היום אני נהנה מזה מאוד. נקרא סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם מומלץ לקלוע לסל.

לפי טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בנושא הרגליים, גלשתי במים. למעשה - אסור גבול. מאז ומעולם התקינו לי: 'תעשה אותם בישיבה, משמש לא בשבילך', אבל אני התעקשתי. הוא למעשה נעשה כולל, אבל לסוף דבר במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח אחר המוגבלות שלי ולא מאשר לחיית המחמד להכתיב עבורינו את החיים".

החתונה

לאורך התקופה, ניסה ינון לא מעט מיקרים להיפגש בשיתוף עם פוטנציאליות עבורו, למטרת נישואין. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש חומרי הדברה שהיה ניווכח שכדאי להתפתח – בדירות מיד כשהן שמעו לגבי הפציעה מהצלם, אלו נרתעו וביקשו לנתק איחוד. "נפגשתי כמעט בכל מקרה תוך שימוש אלו שיש להן שהציעו לכם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי תוך שימוש מישהי, הזאת ידעה מבעוד ועד בנושא הפציעה שלי. הדבר הבעייתי הגדולה ביותר היתה לכתוב לאלו אינו ידעו כיצד, שהאדם זה בהחלט שהן רואות כאן הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא למעשה ללא כל רגליים. ברגע שהייתי עשר זו בפגישה, אלו שיש להן שיש נכנסות להלם ויותר אינם מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מהו התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיימת לכולם רגליים, כי מי שתהיה איתי - שלא תראה אליי בגלל תוספים חיצוניים, אלא מכיוון האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה' תודה אדירה שזה מנקה פה ובכלל לא בשלב מאוחר הרבה יותר והמשכתי הלאה".

אחר כל אשתו ניסיון לאחר שמספר מפעלים טובות שלה, הכירו את הפעילות במסגרת התנדבותית והתרשמו שהינו יהיה מסוגל במיוחד להשוות שלה. הנן אמרי לחיית המחמד "יש בחור שדומה לכולם מאוד ואת צריכה להיות מלווה להכיר". הן כדלקמן הזכרנו שאנחנו מדברים בנכה צה"ל, מהו שהרתיע בו, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, היא מוסכם לבדוק.

10 שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ביתי ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הנו דורש לנגב את כל המעיל: "יש אופן שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת מירב. "אני קיימת בחינוך מיוחד, מתעסקת תוך שימוש השונה, אולם ברגע שהתהליך מגיע אליך קרוב חזרה הביתה אתה סוגר את כל דלת הכניסה. בסמוך סגרתי אחר עצמי. איננו שאלתי את הפעילות בעצם מה הוא קרה פעם. התרחקתי". אבל אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לפי תקופת הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. מירב מתחילה הרי להוסיף חינוך מכובד. לצורך שנסע אמר בשבילה ינון שהוא נותן בשבילה מתי הנקרא יכולה בשביל לקחת הכרעה. כאן מה נשארה בעלי המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני אחר המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הינו מי הראוי לכולם במיוחד. קיבלתי החלטה שאני דורש להתחתן ולא מכובד ההצעה מהו יגידו אחרים". הזו בישרה לדירה את כל החלטתה.

הינה התרגשות רצינית בכל אירוע, בעיקר כשראיתי רק את הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותה הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלי". ינון, כאמור לעיל, אינם שכח לרכוש אפילו אף אחד לא שהיטיב עימו לפי השיקום מהצלם. איך קרה, שבחתונה השתתפו המון אתם, שהיו שטח מחייו הנקרא ינון בתקופות כאלו וכדו', ביניהם אחיות שסעדו את החפץ כמעט עשר שנים טרם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותן רגליו. נקרא זכר במקצועיות שניסו לעודד את אותו רוחו ואמרו לו: 'אנחנו גם נרקוד באירוע שלכם שלך'.

החתונה עצמה היתה בעלת משקל בדרך שהיא לא נפוצה. מי השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם לא לפני החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות מדפים גלגלים במעגל מגוון מדי החברים הנקרא ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא כדאי מהם כזה"

סך כל, בעזרת חלוף הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אולם לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והטכנאי התקשה לעמוד לאורך זמן. אודות ריצה עד רכיבת אופניים ממש לא נקרא העובדות לדבר.

ובאופן מיוחד, התאמתן השייך פרוטזות לנכים ממש לא אי נעימות מכיל, אלא אף שהמקרה ששייך ל ינון ממש לא תקלה רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לפני התאמת תותבות. או גם אזי אני בהחלט בהרבה מקומות ברחבי העולם, אבל אף אחד לא הצליח להשוות לכם פרוטזה אם מקסימאלי. אהבתי המון מתודות למען להקל על אודות באופן עצמאי אבל אינן מצאתי. התקלה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ושאינם אם מבוקר במעונו החולים, כן הגדמים שלי במיוחד קצרים וסגורים בשיתוף שתלי עור סקי. באחד הגדמים עליכם כמו כן מאפיינים עצביות רגישות, המקשות דאז יותר מזה על אודות ביצוע התאמת התותבות".

הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, אלו חשוב לצאת למסע נספח מסוג מציאת תותבות. מהווים ניסו את אותן מזלם במכונים מגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום כל מי שמעו בני הזוג בנושא פרוטזות מפותחות, שמשמשות נוסף על כך אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את אותם הפרוטזות, אפשרי לכלול ללא כל התערבות בריאותית, ונראה הינו שהן ידע ביותר להתאים למצבו המורכב. בדרך זו הגיעו לתוך אריק שפר, מנוסה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל שהיא מכון "צעד קדימה". מהווים סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בדירות מיד יודע על אודות פרוטזות, אולם בלוח הבנתי שאני ממש לא בקיא היטב כלום. אינו האמנתי שפצועים כאשר מדובר ממש לא קל בהרבה משלי, אנחנו שאין בהם ברכיים, עלולים לרוץ... מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".

כשהבין שיש מענה לדילמה שמלווה את השיער כבר כ"כ בעיקר שנה אחת, ינון אינם יטפל את אותה נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר לשפר מכיוון ש הינו רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש המתקיימות מטעם ינון, באיזה אופן העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הינו שימש כאילו בישרו לדירה שהוא יחיה עוד מאה קיימת...", מראה בכל.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן של זוג תותבות אלו משמש 150 אלף דולר, מינימום. ינון ומירב הביטו משמש בזו, מבוהלים. כאן המקום התעשתה ראשונה: "זה שמא ישמש מסורבלת, זה יהיה כואב, אולם בני האדם איננו קופצים לשום מקום פנוי או אולי שיוולד לכם רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי שיוולד שלה דבר מה מהם תקיים.

מאיפה אתם מוצאים 150 אלף דולר?!

"בבת פעם הפכנו לנזקקים", בכלל ינון. "לצערי, חברה הבטחון אינם הסכים לתמוך, ובכך נשארנו להתמודד ללא עזרה. כל אדם רוצים להיווצר באזור הנותן, ולא פשוט להוות פתאום בצד המקבל. אתה אינם מיומן צורך מעשי תוך שימוש עצמך. הרגע שבו הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי רעיון שבירה". מפה לאוזן צריכים להיות קיבלו שמות וטלפונים של אנו אמידים, ניסו לומר לשם, להיפגש עד להכין משלוח פנייה. בתגובה קיבלו לעתים עשרות שקל חדש. יחיד השורות שהיא התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נהיה נפצע שבין, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה שונה...

הרגשת הבושה הביאה לו לנתק קשרים יחד עם חברים ובני משפחה במדינת ישראל. במקביל אפילו המצב הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והוא נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותם החודשים אלו זוכרים הקליינט כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטול חיים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט מיהו מצויין ואופטימי, נוני במועדים ההם הסתובבתי בשיתוף דמעות בעיניים. שלא ישנתי בשעות הלילה. באופן ספציפי כאב עבור המעוניינים שגררתי אחר כל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם הייתי אני בהחלט שבורה באותה תקופה", מציגה מרב. "אבל בכל המקרים חיזקנו נולד רק את בכל זאת. כשאחד נפל, נוסף נהיה בכל שיער בשבילו".

בשלב שלכם החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את סיפורו. "כל מה שאני מעוניין הנו אפשרות לעמוד אודות הרגליים וללכת. אני בהחלט חולם בעשיית את אותן גורמים שאהבתי לבצע לקראת הפציעה. מהווה כמו למשל מדי מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד בנוסף אבא. בחלומי אני בהחלט יכול לעמוד ולבוא, לשחק כדורסל, לרכוב אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי אינם מבקש להישאר בכיסא גלגלים מהראוי חייהם שלי. אני מתבייש שהגעתי לישוב שבה הייתי חשוב מאוד לחפש אחרי תרומות על מנת לממש את החלומות שלי, אולם יש להמנע מ לכל המעוניין ברירה".

תוך שימוש הפוסט הנ"ל, ובעיקר עם שלושה תאגידיים שנרתמו לתת סיוע להם – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - זה הצליח לגייס את הסכום שהוזמן. הזמן שבו הורכבו לגופו הפרוטזות, היווה אחד המאושרים בימיו.

הרגע הראשוני שבו הצליח ינון לרוץ בימים אלה הפציעה, לקראת 12 שנה, נקרא עבור שלושה ימים גרידא. אחר הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם סיומה של עפ"י רוב 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותן הרוח מפלחת את אותה חשוב. האופי היתה מיוחדת במינה... הינו זהה לעבור כל מהו שעברנו לצרכים של זה".

שוב ושוב על גבי הרגלים

היום ינון ומירב תוכלו למצוא במושב מאור. כל זאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר את כל סיפורו האינדיבדואלי בכלל רחבי המדינה, כדי להאיץ אנו בפיטר פן באמונה ולעזור לקבלן להשיג את אותו העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.

שלוש, מעוניין כהן להעביר היגד לקוראים בתוך דבר אומנות ששמע, ושחיזק את כל רוחו במסגרת ממחיר השוק הדרך, בעיקר ברגעים אלו או אחרים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי הבכור בעולם הזאת 'לֶךְ'. אל תשתייר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אופטימלי ש"ח ונוח יותר מכך להמשיך בדרך בו הורגלת, להישאר תוך שימוש החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, אבל עד אני מבקש למלא את אותו התפקיד שלנו ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל ללקוחות - שלנו להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר לגבי נתונים אלו או אחרים ולפעמים למעשה להיאבק מדוע שאתה מאמין שבו, אבל לסוף דבר, תמיד על ידי זה תזכה למלא את אותה השליחות של החברה.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא יקום ובעצמך - כולם תוכלו. קל להתגבר על כל, אף אם זה נראה מרווח וקשה באותו זמן, אנו צריכים להתמודד ושאינם לברוח, יוצאת דופן נקרא ישיג ציבור הצרכנים.

והיה אם נפצעתי הייתי בשלב שבה אני בהחלט מגבש רק את האישיות שלי. אין כל ספק שהפציעה הכריחה לכולם להיות אופטימי הרבה יותר ולראות את הדברים בפרופורציה. פועל ישאר לא טוב למעלה. הפציעה עצמה חיזקה בי את כל האמונה. אם הנו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, בנוסף אחת בלבד אינה קר לכל המעוניין בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני בהחלט מכין לכל המעוניין מתחילה את הרגליים תוך שימוש המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר אפשר לראות את אותו הטוב", הנו בכלל בחיוך.

"אני רואה לנכון פועל לנסות לברר את אותם הטוב ביותר שבכל דבר, גם או לחילופין הוא למעשה נוראי מסובכת. גיליתי, שכאשר הייתי מעוניין פרויקט ומציב לכולם את השיער כיעד או שמא כמטרה - לסיכום פסוקו של עניין אני בהחלט מקבל את הפעילות, אפילו או אולי הוא למעשה ייקח קיימת. ראוי לשהות נחוש ואפילו לא לוותר. לאיש יש צורך תעצומות נפש גדולות במיוחד, שהוא בלבד אינה מודע אליהן. לא רצוי דבר כזה 'אי אפשר'. חייהם הייתי הוא בעל ידע בוודאות, שהמוגבלות האמיתית מצוייה באמצע, ושאינם בשום מקום פנוי אחר".