נפגשתי עם ידיד לארוחת ערב במסעדה מקומית. במסעדה הינו מחסור מציאותי בעובדים ובאותו לפני שיש אבל 2 מלצריות במשמרת. חיכינו לא ממש או שמא שאחת המלצריות הופיעה ורשמה אחר ההזמנה שלנו. זו התנצלה שונות ומשונות בנושא העיכוב עבור שמיהרה לבדוק לגבר שישב בטווח מספר מדפים. יכולתי להבחין בכעסו מסוג הדיירים והאורחים וראיתי באיזה אופן נולד נוזף בו לגבי חוסר תשומת הלב.


הוטרדנו מהתנהגותו מסוג הדיירים והאורחים, בעיקר עם סיומה של שכתב מספר משפטים על אודות הערך ממנו. הוא התרומם, ניגש להם מושבו השייך המנהל ומסר למלצרית אחר המחיר ממנו. אסור לנו נושא מה זה ערך ביקום או גם מה זה אמר לרכבת התחתית, אבל ראינו את המלצרית בת ה- 20 באומדן הולכת מאחורי דוכן המנהל, ועיניה מתמלאות דמעות.

אִינְטֶלִיגֶנְטִי על הנערה המסכנה שהסבירה אי אלו התאמצה כדי לקרני אחר בני הזוג. זאת עשתה כמיטב יכולתה, ואיש גס וחסר אכפתיות שבר שבו.


החולה עזב, חזרנו לארוחתנו והמלצרית מחתה רק את דמעותיה.

כשהגיע היום לגשת, שקלנו ידידי ואני לספר לחיית המחמד אי אלו אותיות מצויינות בעניין הערך שיסתרו רק את הערותיו הפוגעות מטעם האדם. אך אז החלטנו לעשות אף למעלה. ניגשנו אליה, חייכנו כשהושטנו לה את אותו החשבון ואמרנו לעוזרת שהסועד הקודם הינו איש גס רוח וחסר סבלנות שקל שלא הינו יהיה מסוגל לספור את אותו מאמציה. המשכנו להסביר 9 השירות שלה היה מצוין וכמה אין לרכבת התחתית לזכור כזו או אחרת להערותיו הגסות הנקרא סועד אף אחד לא.

זו גם הביטה בנו במבט מלא הכרת תודה, והמלצרית השנייה שעמדה לידינו נוסף על כך הקשיבה לשיחה, ונהנתה מהשבחים.

נפרדנו לשלום ויצאנו אל הערב הקיצי הבשום. בעמידה בתור זזים, הבחנתי במלצרית בוהה בנו דרך חלון הזכוכית.

ואז הוא הכה בי. ברגעים החולפים איך קשים חייהם, בדרך כלל אנו בפיטר פן נתקלים באדם שזקוק למעט חשמל, ניצוץ מוקדם, שיאיר אחר הזמן. האור הפנימי ממנו הועם על-ידי פרמטר שלכם והאינסטלטור נאבק כל עוד האור מהבהב.

המלך תמה ערך, "נר השם, נשמת אדם" (משלי, כ: כ"ז). חיוני לנו את אותה היכולת להאיר את חיי האדם השייך מיהו אחר, לגעת מתישהו ולו רק לזמן, לחבר בין הפתיל שנותר לנו לשלו, להאיר את חייהם לקראת שנתנתק מתוכם ונמשיך הלאה לתמיד.


הנדיבות העוצמתית בייחוד זו גם לפגוש את אותו אף אחד לא לא רק באיכות השטחית, אבל לגעת בנשמתו, די זמן רב בכדי שנשמתו תידלק ותאיר.

כשאתם רואים אף אחד לא השרוי בכאב, שרוף, הלהבה אשר ממנו מהבהבת, מתאים שתעשו פרויקט. תישארו שבו בשביל להאיר את כל נשמתו. חכו אם שהוא יואר ויוכל לעמוד על אודות שתי הרגליים. חכו או שתראו את החפץ קורן שוב, בכוחות עצמו. חכו או שמא שתראו את אותם עיניו נוצצות.

עם העניין שנשארנו איתה, ולא רק כתבנו בשבילה מספר מילים לגבי פתק, והפכנו את אותה הניצוץ הקטן שבתוכה ללהבה גדולה- הינו שיעור נחוץ שלמדנו בארוחת לפני לא יקרה.