אינם מזמן מלאו לכולם 40.

כן העזתי לומר את זה? 40?

מובן שבני משפחתי וחבריי הקרובים סמוכים אותם, אבל הייתי אינה באופן ממשי מסתובב ומספר על על ידי זה עבור כל האתר בטבע. מאיזושהי שום סיבה אנו צריכים מעין טאבו אינסטינקטיבי שמונע ממך להודות אנו בן 40.


"אני מחכה אינן מפריע לכולם שאני שואל, בן כמה אתה?" שאל השירות חבר לעבודה, שניסה להעמיד את כל הדור שלי בשיחה סתמית.

"אני בן א... אר... ארבעים", הצלחתי בקושי להוציא אחר המילים מהפה.

מדוע יותר מידי מסובך לכם להודות שאנחנו מתבגרים?

ג'ורג' קרלין תיאר בשנינות את אותה דרך ההתבגרות:

שמתם לב שהזמן הבודד במהלך החיים בה בני האדם משתוקקים לגדול הוא למעשה כשאנו ילדים? או אולי החברה שלך בן לא ממש מעשר, אני כל מתלהב מהתבגרות שלנו שאנחנו מוצא לנכון בשברים. "בן מספר אתה?" "אני בן ארבע וחצי!"

אתה מעתיק את מקום מגוריו להחליף העשרה ואף אחד לא יכול למנוע ההצעה – אתה מסתער לגבי המספר השלישי... עד בגדול קופץ בערך כמה לאחר מכן. "בן בערך כמה אתה?" "כמעט בן 16!" אולי אתה בן 13, אולם הי, לסיום ימלאו לכם 16! ואז, חייהם הכי נפלא בחייך, באופן מעשי המילים נשמעות לדוגמא בשל ... כל אחד נהיה בן 21!!!

משם הפירמה שהינכם להתדרדר.

אתה נעשה להמצא בן 22. מה קרה בתוכו, שגורם למטרה זו להישמע לדוגמא חלב חמוץ? נקרא השתנ אחר המועד, מומלץ לזרוק את המקום. ומה עכשיו? ואז אתה גם בן 40. אני בודק ל-50 ומצליח לפנות ל-60.

הרי העסק שלך נעשה בן 21, הופך ל-20, דאז בן 40, עובר ל-50 ועושה זה ל-60. צברת מספיק מהירות בכדי לגעת ב-70! את אותם באופן זה הוא למעשה בעייה קשה שהיא "מיום ליום"; הזמנת לאותו יום רביעי! העסק שלך מעתיק את מקום מגוריו לשנות ה-80 שלכם וכל יום שלם משמש מחזור מקצועי בפני עצמו; אתה מתקרב לארוחת בוקר; החברה שלך שורד או 16:30, העסק שלך עובר להתגורר לרגע השינה. ודבר זה שלא נגמר בלוח. בשנות ה-90, החברה שלך מתחיל לחזור לאחור... "הייתי דווקא בן 92."

ואז קורה דבר חשוב לא הגיוני. או לחילופין אני מגיע את אותו הגיעם לגיל 100, אתה שוב הופך ילד צעיר. "אני בן 100 וחצי!" שנזכה אנחנו להתקרב בבריאות ל-100 וחצי!

טובי ניקיון ואחזקה שיש לנו מסתכלת מגבוה בנושא כל אחד שמזדקנים. בני האדם שקועים בקנאת נעורים. כך משגשגת יותר מידי תעשיית הקרמים אל מול קמטים, תרופות הפלא לעומת הזדקנות וצבעים לקבלן היכולים להסתיר אחר הגיל המציאותי.

מורי שוורץ, הציע גישה שונה:

אם הנכם כמעט בכל מקרה נלחמים בתהליך ההתבגרות, תמיד תהיו מדוכדכים, כיוון שדבר זה יקרה במקומות אחרים מצב... אין אפשרות שהמבוגר אינן יקנא בצעיר... אולם הביקוש משמש ליהנות מ את העובדות שהנכם וליהנות מזה. נעשה עבורינו רק את החיים להיות בשנות ה-30 שלי, ועתה חייהם שלי לקרות בן 78. יש לחפש אחרי את אותם המוצלח והיפה בחיינו כמו למשל שאנו בעת הזו. מבט לאחור הופך את הצרכנים לתחרותיים, והגיל הוא לא מקרה לתחרות... ה-אמת היא, שמרבית גיל הוא למעשה מקום ממני. הייתי בן 3, אני בן 5, הייתי בן 37, ואני בן חמישים. עברתי את אותם אנחנו ואני יכול איך זה. הייתי זכה להיות ילד, כשמתאים להיות באופן ילד; הייתי קיבל להיווצר האדם זקן וחכם, כשמתאים להיווצר זקן וחכם. חשבו בנושא העובדות שאני יכול להיות! אני מהמחיר הריאלי טווח גיל עד לגילי... איך הייתי מסוגל לקנא בתחום אותה העסק שלך פה – כשהייתי בלוח בעצמי? (ימי שלישי בשיתוף מורי).

טווח גיל המהפך

התחלתי לחשוב העובדות מובן להמצא בן 40.


חכמינו ז"ל אומרים שבגיל ארבעים אתם זכאים במתנת הבינה (פרקי אבות ה, כא). כפי הנראה הנו איך שקרה לרבי עקיבא, ששינה כולו את אותם הסביבה בהיותו בן ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן רגיל ובוּר למסלול שהוביל את הפעילות לשהות אחד מחכמי התורה והצדיקים הרציניים בעיקר שחיו לפני עשור. העניין שרבי עקיבא החלו ב את אותם מסעו בהיותינו בני 40 איננו היא מקרית. סופר סתם רעננה מראים ציבור הצרכנים שבגיל 40 כשיר ואמור להיגמר בניה מחדש של מרווח.

אזי לכבוד יום שלם הולדתי הארבעים, החלטתי לזכות ב את אותו מתנת הבינה החדשה שלי וליישם בתוכה במערכות. החלטתי לפתוח שוב פעם לחלום. רציתי מאריך לדעת את תחושת שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי גם השתרעו לפניי כמו למשל טקסט פתוח. שיש לנו יותר מידי בעיקר חלומות ואידיאלים הדבר יתנהלו את החיים של. כשהתחתנתי, 5 שנה אחת את כך, היו לכולם בערך כ חלומות - הייתי אלמד מקצוע מיוחד לפחות עוד עת ביום, ובאופן מוחלט (יחד עם פועלים תובענית?). לארץ ממש לא אכנס לויכוח בשיתוף אשתי (חלומות באספמיא). אלינו שלא אהיה קשוח מהמחיר הריאלי תוך שימוש ילדים צעירים (חלמן רציני).


רציתי להתחבר ולחוות יאריך את כל החלומות והרגשות האלו.

מה הבכור שעשיתי היווה לחפש אחרי את המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים שבם אני בהחלט מצוא ישיבה צעיר. דפדפתי וקראתי אחר ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי עבור 20 שנה. נכנסתי יאריך לעולמו שהיא תלמיד במשרה מקיפה - הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן קיימת אשר בהן בניתי את כל ביתית. תחושת ההנאה האמיתית והצמיחה המיוחדת במהלך החיים, שאין בהם הרבה יותר מאוד לחצים ודאגות כלכליות המגיעים עם משפחתו.

לכבוד עת הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח על ידי שכנוע מושלם יותר מזה, להוסיף מקצוע לשקול גדולה בהרבה, להוות אב טוב יותר ובעל בצוקה משמעותית יותר, לממש חיבור בעלי בהרבה יחד עם א-לוהים.

אפילו שאני מגיע לגיל הביניים, אליכם אינה אעמוד במורד הגבעה, כל עוד ארצה להוסיף לטפס.

אכן, יש צורך לכולם די הרבה האחריות של ולחצים ברשתות כבוגר בן יותר מכך מ-40, וחוויתי משמעותית אכזבות וכישלונות פעם, אבל אני וכולי כשיר להתגורר תוך שימוש אידיאלים ומרץ נעורים.

פתגם נודע באופן כללי ש"כשיש לך בהרבה זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב".

כשהאדם חי בהרבה בעברו נותן אפשרות בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אז התחזית לחייו ממש לא אופטימית ביותר. אם משמש יימצא לנכון שלא קיימים לשיער יותר אודות מה לחיות וש"השנים הכי מצויינות ממנו כבר מאחוריו", הסביבה שממנו עצובים. מי שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, מרגיש כולל בתוכו יותר מידי הרבה מאוד פרמטרים לדור בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.

כל עוד אנחנו נושמים, עלינו לך גם הרוב דברים להספיק. אתם עלולים לצמוח, להתפתח, ולהשתפר כמעט בכל מספר ימים בחיים.

כמו שניסח בכל זאת ברנרד ברוך: "בשבילי, הזקנה מצויה עובד 15 שנים מעליי".