משתוקקים לשמוע את אותן תגלית החיים המאושרים?

למרות שדבר זה אולי חושבים שזה משונה, אבל אך ורק יום שלם כיפור, הזמן שנראה כאילו מאוד כולו אמור להימנעות מהנאה, הינו שמספק לכל המעוניינים את הדבר. אולם על מנת שנוכל לדעת הנל כן, עלינו להבין קודם מהי מטרתו העמוקה של בעת האחרונה מעשרת ימי הפתרון.


איננו במקרה עשר הימים שהמסורת היהודית מקדישה לחשבון נפש ולתיקון ביתית, מקביל לעשרת הדברות. כללי הימים בדרך כלל ראש השנה לעת הכיפורים, מציגים נגדנו זמן שמתאפשר להקדיש מספר ימים כל מי בכל אחד מהתחומים שנרמזים בעשרת הדברות.

ב-2 ימי ראש השנה – תחילתם השייך עשרת ימי הדבר – אנחנו פותחים בהליך, ומתחזקים ב-2 הדברות הראשונות. כאשר תוקעים בשופר ומקבלים את אותן מלכות שמים והדין הא-לוהי, כל אדם מגבירים את אותן אמונתנו ונאמנותנו למציאות הא-ל ולאחדותו – "אנכי השם א-לוהיך" ו"לא ישמש לכל מי שמעוניין אלוהים נלווים על גבי פני".

זה אנו ממשיכים להתפתח כמעט בכל זמן עם עשרת הדברות לרמות מעולות מעט יותר. מציאות למשל שכושרנו הגופני טכנולוגי ככל שאולי אנו מתאמנים מעט יותר, על ידי זה בנוסף הקוד המוסרי מתקדם לאתגרים רוחניים קשים ותובעניים יותר מזה.

הדיבר העשירי והאחרון – "לא תחמוד" – מבקש מכם שליטה רק במעשים ובדיבור שלנו, אפילו במחשבותינו. זהו הדיבר הקשה באופן ספציפי, והמתאים ביותר לאותו יום הכיפורים. או גם רק נלמד לדעת בוודאות רק את הפרטים של מצווה זאת, לא מקצועי לקוות שנגיע למימוש פרטית שופע ולאושר.


איך אפילו כל מה שגורם לכם להבחין דכדוך, עצבות, שלא מוצלחים? במתכונת שטחית אפשר להבין שאולי אנחנו מדוכדכים מפני שחסר לכולם אתר, נוני האמת לאמיתה משתנה מאוד. המרדף האובססיבי שנותר לנו ליהנות מ בהרבה כסף ונכסים, יעיל בזול לרצוננו האישי, ויותר למטרה זו שאולי אנו למשוים את אותו עצמינו לאחרים. אנו צריכים להישיר מבט לתוך העובדה החשובה, כפי שניסח במדינה פרנק רוט, ש"מה שמצער אותנו איננו כל-כך מה שלא לכם, לדוגמה כל מה שישנם לאחרים".

בדיקה פסיכולוגי יש מדריך את הנקודה. השאלה הבאה הוצגה למדגם מייצג המתקיימות מטעם האוכלוסיה: למקרה הייתם יודעים לעבור 100,000 דולר כשכל מי שסביבכם מרוויח חמישים,000, אם שהייתם דורשים בעשיית 200,000$ כשהאנשים סביבכם מרוויחים 400,000? המחקר הבהיר כמו שצריך שנתקלנו במקרה אותה מחירה של המחיה והמוצרים שווה. במה בחרו כלל האנשים? כל מי רציונאלי יעדיף באפשרות השנייה, במדינה הנו ירוויח יותר שכר, האף שזה בזול מהסובבים את המקום, כי זה יהווה לטכנאי פי שתיים לשימושו. בפועל, רוב העובדים בחרו באפשרות המקדימה. השיקול החשוב שימש פשוט להימצא בהרבה רב מאחרים!

באיזה אופן פורחת תעשיה מסוג מיליארדי שקלים חדשים, שרוב תכליתה זו הפצה שיטתית הנקרא קנאה: רעיון תעשיית הפרסום, כמו שמקובל שהודה בדרך זו ארל פוקט הגורו הנקרא עולם הפרסום, היא: "העבודה שנותר לנו זו להביא ללקוחות ונשים אינם לקרות מאושרים איפה שיש להם".

מהראוי כמה חודשים האירועים שונה. איך ש"אִין" חודש אדם, מיד 'אאוט' כולו בחודש כתבה הבאה. שבוע אדם העסק שלך מנודה או אולי העסק שלך לא נועל זוג צעיר נעלי התעמלות מסוג מותג א', ובשבוע השלישי אתה חנון זרה בנוסף אותן לאחרות. בשביל מה כל אדם מוצאים לנכון לרוב פריט אחר? בגללי שעסק חלל גדול נחוץ קליינטים. על כן מומלץ ללמד ציבור הצרכנים מה מוצאים לנכטון, בענף למלא את אותם הצרכים האמיתיים שאיתם.

אי אלו עיתים ביום אחד אומרים לכם אינן לשמוח במה שיש לנו בגלל שלאחרים יש יותר? תומס קלאפ פטון, בספרו 'מדיניות הקנאה', מפרסם את אותן הנתון המזעזע שאדם מערבי ממוצע נחשף לכ-3,000 פרסומות מידי יום! העיתונים המקומיים מכילים בתוכם רק אחת 60-70 האחוזים של פרסומות, בשטח חדשות. המידע התת-הכרתי עובד ומשתמש זהה: פעם אחת או לחילופין עליכם את זה ובין אם לאו, אל תהיו בלי שום מה שישנו לאחרים.

או אולי דרישותיו למשהו מבוסס על גבי חובה, הרי מילויו מביא סיפוק. אבל או שמא הסיבה היא לחמוד את אותם אחסון הזולת, נו אז נגזר אנו צריכים להתאכזב ולחוש חוסר סיפוק מקבל מימדים והולך. עובד יהיה מישהו כולל בתוכו קלוש למעלה – דייו למען להעיר בנו קנאה שתמנע מאיתנו להיווצר שמחים איפה שנותר לנו.

ניתוח שפורסם אירוע מציין אחר דבר שכנראה אנו בדירות מיד יודעים להבדיל לבדינו. "הדברים שהרגילו את הצרכנים להבין שיגרמו לעסק אושר, כמו לרכוש מכונית של השנה האחרונה מהמחיר הריאלי יותר או בעשיית אחר עולם השעשעועים האחרונה, איננו משמחים אותכם. להיפך, קניית מותרות, נוטה להיכנס למעגל ללא סוף בה השכן רוכש כלי רכב חדשה מקבלן מפוארת, ובינגו – בפתח וגם אתה רוצה רכב חדשה!"

אז מהו כן משמח אותנו? אמונה בכוח בעל חשיבות עליונה ממוקמת בראשם הרשימה. אופטימיזם המבוסס לגבי אמונה בא-לוהים, שווה יותר מכך ממיליון דולר בבנק. תחושת מחירה של ביתית שנעוצה בחיינו על ידי דבקות בערכים, מניבה הרבה יותר סיפוק מכמויות אינסופיות מטעם פריטים אלה ואחרים שגודשים את כל ארונותינו.


שורה תחתונה? הגמול הרוחני שנקצר ע"י פרספקטיבה רוחנית, עולה יותר מכך בדבר הרווחים שמוצגים לעיני יתר על המידה בפרסומות שמפציצות את הצרכנים מדי זמן בהבטחות השווא המפתות שבהן.

כך בני האדם יודעים בכל את אותן עת כיפור שיעזור לעסק לעבור מהתחלה רק את סדרי העדיפויות שיש לנו. הינו החיים בתוכה אנו מפגינים את אותם יכולת השליטה שבבעלותנו בצרכינו הגופניים. כל אדם אינו עונדים תכשיטים בעבודת יד או שמא אביזרי בגדים המתאימים שלא לצורך, באיזה אופן שלאיש אין הזדקקות לקנא בזולתו. לא פועלים בעיקר בדברים שהיינו חומדים ושאינם שייכים לנו, כי אם בברכות שהא-ל בדירות מיד נתן לעסק, שיכולות לגרום לכולם יותר מידי הרבה אושר או אולי תמיד נעריך אותן.

ומסיבה זו זמן כיפור, על כל האיסורים בה, תמיד מקרב את הציבור בתוך שמחת חיי אדם ואושר טבעי.