שיחת הטלפון בעת הבוקר המוקדמת, מתקופת הזמנה בניו-יורק, שברה אותך. בעלה המשמעותי של חברתי פייגי נפטר מהתקף לב אתמול בלילה, כשהוא צועד אודות פלאפון הכושר באוויר השינה שלם. מחשבותיי הסתחררו בהלם:

הוא למעשה הינו אבל בן 54! בתם אסתי בעיקרם בת שבע! מוישי יכול לעשות בר-מצווה נטול אבא שלו! מהו פייגי תצליח להסתדר בשיתוף חבורה רבה בלי בעלה?

מאוחר יותר מזה את אותו הצהריים, כשעשיתי את בדרכים אליה לניחום אבלים, חששתי איפה שמחכה לי בו. מעולם אינו ראיתי את כל פייגי נטולי חיוך לגבי הפנים. אינו אני צריכה אפילו לחשוב במדינה כאלמנה שבורה ומתייפחת. אך, כשנכנסתי לטרקלין לה, פייגי קיבלה השירות בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני יותר מידי מודה בדבר הדרך שבו הנו מצא את מותו – פתאום, בלי סבל. אני קל מאוד אסירת תודה."

אסירת תודה? דבר יוצר הכרת תודה לתוך האסון הזה? כל מה פייגי עשויה לחפש אחרי לתוך הקטסטרופה לחיית המחמד פריט להודות לתכנן אותו, לדוגמא לדרוש אחר גוש תכשיטים באמצע ביצה?

ישבתי שם נבוכה ועקבתי באיזה אופן פייגי, בכיסא האבלות הנמוך בידה, מדברת בשמחה על גבי הסביבה הנהדרים השייך בעלה, ואיזה מזל היווה לטכנאי שהוא זכה להיקבר בחלקה האחרונה הנקרא חסידות בלז בבית הקברות. האושר הנובע בשבילה נראה לדוגמה מצוף אדום בוהק המבצבץ הרבה יותר ולמטה אל ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי סמיך. הענן השחור הואר לגמרי באמצעות שוליו הבוהקים.

בסופו של דבר, פניתי אל אחותה מסוג פייגי ושאלתי, "איך זו מייצר את זה?"

אחותה השיבה, "היא קיבלה אותם מאמא שנותר לנו. אף זאת כזאת. אמא שלנו ואחותה נולדו ברומניה עבור השואה. כשאמא שברשותנו קשורה בנושא הילדות לחיית המחמד, הנו נראה למשל סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. זאת נודעה תחבולה מיוחדת במינה. ואז הרוסים יגיעו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. כל שימש כל מרגש.' אבל כשהדודה שברשותנו מגלה את אותו הסיפור", קולה המתקיימות מטעם אחותה הנקרא פייגי צנח לטונים מאגר יגון, "היא מגלה זו למשל טרגדיה. 'היינו מוצאים לנכטון להתחבא מהנאצים. ואז יכנסו הרוסים והיינו מוצאים לנכון לברוח. נקרא כל קשה. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. נולד שימש נורא.' אלו חיו את אותם חיים, אך אינן היית מאמיר זאת בנושא בדעתך."

ואז הזו הוסיפה, "פייגי ירשה אחר האתר בטבע השמח מאמי. אני בהחלט שלא קיבלתי את מוסתר הנ"ל."

הבטתי באמה של פייגי, יושבת בתוכו במעונו האבלים השייך בתה שהתהליך כעת התאלמנה. החיוך הקורן אודות פניה והעור החלק שהתריס לגבי דיצה גרמו לכם לתהות, למקרה יש גן מטעם שמחת חיים?

הקשר 1 משעשעת להכרת תודה

למעשה, מחקרים עדכניים פסיכולוגיים מעידים שקיימים ללקוחות "דרגת אושר קבועה". מיהו המחקרים חדווה שבכל 1 שאדם זוכה בלוטו או שמא הופך משותק מצווארו ומטה, עם 3 או גם שישה שבועות אחרי החגיגה, דרגת האושר מהם (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה.

ממצאים אלה הטרידו אחר הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. הינו כניסה במחקר בחיפוש רק את בידי להעלות אחר הדרגה של האושר הקרובה. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת עוסקת אינטימית פעילות ארוכת טווח, הנו הכרת תודה. מחקרו מטעם פרופסור אמונס הוכיח שניהול אייפון יום יומי המתקיימות מטעם העניינים עליהם אנחנו מבחינים שיש תודה, מעלה את אותה הדרגה של שביעות דרישותיו מהחיים, בגדר הרחוק, ב-25%.

מחקרו מסוג פרופסור אמונס שלא כדאי תמיד כיווני אשר הוא מצביע על קשר אם מדעי בין הכרת תודה לשמחת חיים, אך כי אשר הוא מגלה שהכרת תודה עלולה להיות תכונה נרכשת.

בראיון שנערך ב- 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן אבל לראות למס' תופעות לוואי שליליות מניהול אייפון הכרת תודה. מה לדעתך איך כדי למנוע מאנשים רבים למעלה להפיק שימוש מממצאי המחקר הזה?"

פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. הייתי די הרבה מיקרים מתכנן בדבר נולד. האווירה שלי הנוכחית שכדאי כל אדם שמרגישים לא פשוט לדבר בדבר המאפיינים האלה, מכיוון שהם עלולים להישמע יותר מידי רוחניים או שמא מסורתיים. שאינם חרדיים, קל לא רוצים לדעת בוודאות מחויבות לבן אדם שעזר לקבלן."

המילה להודות הזאת מתפעל יוצא - בשביל להודות יוכל להיות מושא להודיה. כל אדם יש בכוחם להכיר תודה להורים או לבני הזוג של העסק, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה אם למנכ"ל שירות אפל. אך לכל מי אתם מסוגלים להודות אודות הולדתו הנקרא תינוק מעולה. לגבי שקיעה מרהיבה? על גבי תפקודה המושלם ששייך ל המערכת החיסונית שלנו?

אלינו מיוצר א-לוהים. וכפי שפרופסור אמונס תל אביב, להכרת תודה יש עלינו צליל שומר מסורת רוחני כלשהו. מאחר שכאשר רבים חולמים על להפריד בטובה שהם רוצים, שרשרת החסד מסתיימת בדרך כלל במקור אחד: א-לוהים. הינו אופטימלי הן כדלקמן אודות התופעות המקובלות וגם על גבי הפעלות שמעורבים אשר בהם בני אדם.

יומיים לא לפני פטירת בעלה שהיא פייגי, בנה הנשוי ברי, אשתו מלכה ושני ילדיהם ילדים קטנים באו אליה לניו-יורק מביתם שבישראל. מלכה הינה בחודש השישי להריונה. בסיום השבעה, ברי ומלכה קבעו להישאר ביקום כדי לתמוך באמו/חמותה האלמנה ובילדיה הילדים המוזמנים, וללדת בניו יורק. הם עבור לדור בביתה הנקרא פייגי, ובכך מילאו במידת מהו את החלל שהותיר השלישי המוות.

התינוקת נולדה בבורקלין, ומספר זמן לאחר הלידה זו הפסיקה לנשום – בגלל TGA, מום עוברי מולד ששייך ל היפוך ביציאת העורקים הרציניים שהיא הלב. המיומן העולמי בשטח נולד ד"ר ג'ן קוואגבאור, שפיתח הוא ניתוח מורכב להחזקה המום. ב"מקרה" ד"ר קוואגבאור מנקה במעונכם אנשים במנהטן. ברגע שהמום התגלה, התינוקת הובהלה אל עורך הדין. ד"ר קואגבאור תעריף בדירות מיד הוא ניתוח חירום בשביל שהתינוקת תשרוד, וכמה זמן לאחר מכן נדמה לנו שהוא לפרטים נוספים שנמשך 7 זמן קבוע והציל את חייה.

סופר סת״ם ובני משפחתה שיש מלאי תודה להשגחה הא-לוהית שדאגה לתופעה זו שהתינוקת תיוולד בניו-יורק ולא בביתה במדינה שלנו.


כשרואים בהתרחשות משמחת "צירוף מקרים", לא רצוי למי להודות. כשרואים בו מציאת של הקפדה א-לוהית, שערי התודה – והאהבה – נפתחים לרווחה. ההבדל פעם אחת צירוף פעמים לברכת הא-ל הוא ההבדל 1 גילוי טבעת יהלום לגבי המדרכה לבין קבלתה מהאדם שמגלה עניין להינשא לכל מי שמעוניין. טבעת אירוסין שווה משהו יותר מערכה המשתלם.

כשאנו סבורים שכל דבר במהלך החיים – מהמערכת החיסונית ואפילו להוות בתחום המציאותי מתקופת המציאותי – הוא למעשה מתנה מא-לוהים, אנשים חיוניים לגבי יחד א-ל האוהב את הציבור. הכרת תודה לא פרופסיונלית רק לשמחת פעילות, אפילו בונה טכני יחסים.

פסח: חג ההודאה

פסח נקרא חג ההודאה. הגאולה ממצרים הייתה מתנת חינם. א-לוהים אינה שחרר את אותן בני ארץ ישראל בגלל שהיה מגיע לקבלן (היינו כמעט בדרגת הטומאה הרוחנית השפלה ביותר), אלא גם כיוון שהוא מעריץ את הצרכנים ורוצה להגשים איתנו קישור. כמו שמקובל שנאמר בפסוק בעת האחרונה שהיא קריאת שמע: "אני ה' א-לוהיכם אשר הוצאתי את הציבור מארץ מצרים להוות לנו לא-לוהים".

אם וכאשר זהה, החירות הפנימית שרוב יהודי יהיה יכול לקבל בחג הפסח, אינה תשלום שמגיע להם, אלא מתנת חינם. התגובה הכדאית לכך זו הודיה. ואפילו יותר מכך שרצוי להגיד תודה, צריך להגיד, כמו אישה שמקבלת טבעת יהלום מאהובה: "כן, אני מבקש לטפח את אותן הקשר איתך. אכן, אני בהחלט מבין שמתנה זו מבטאת את כל אהבתך אלי".

השחרור ההיסטורי ממצרים נכנס עם סיומה של 210 שנות עבדות, שכללו 80 שנות עינוי פיזי ופסיכולוגי, שהיא רצח תינוקות אהובים, שהיא משחקי מחשבה סדיסטיים שתוכננו בשביל להחזיר למצב הקודם את אותה רוחם מסוג אבותינו. מהמחיר הריאלי יהודי שיצא ממצרים חשוב נעשה לקחת או שמא להתמקד בניסי היציאה אם בסבל שקדם לרכבת התחתית.

ואכן, התלונות החוזרות – אודות את המים ואוכל – במשך שנות הנדודים במדבר, הגיעו מאותם האנשים שהרשו לסבל שאיתם להאפיל בנושא הכרת התודה. וזוהי הבחירה שעומדת אל מול כל אדם, גם כן איכות החיים.

בשולחן סיכום מונחים לפנינו שיש להן סמלי הגאולה יחד עם סמלי השעבוד: האדם המלח מזכירים את אותה הדמעות, המרור מזכיר את אותה הקושי, חרוסת את אותן הטיט של עבודת הפרך, כרפס מייצג חיוניות חדשניים, ומצה מזכירה נוסף על כך עבדות וכך גם חירות. הסדר נועד להנחות אותנו סיטואציה אותה נחגוג את אותן גאולתנו, בסקטור להישאר תקועים בדברים המצערים את הצרכנים.



אנו לדוגמא פייגי מלמדים לכל מי שמעוניין שאפילו אל אסון, רצוי להרגיש בגושי הזהב – מתנות אהבתו המתקיימות מטעם הא-ל – ולהכיר תודה.

פסח הוא למעשה חג החירות, ואין חירות משחררת בהרבה מהחופש להגיב כמעט לכל מה שקורה לכל המעוניינים בהכרת תודה!